הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר רב אמר רב"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה טז ע"ב

 

א"ר זירא: כי הוינן בי רב יהודה, אמר לן: גמירו מינאי הא מילתא, דמגברא רבה שמיע לי, ולא ידענא אי מרב אי משמואל: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.
כי אתאי לקורקוניא, אשכחתיה לרב חייא בר אשי ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס, אמינא: ש"מ משמיה דשמואל איתמר.
כי אתאי לסורא, אשכחתיה לרבה בר ירמיה דיתיב וקא"ל משמיה דרב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס, אמינא: ש"מ, איתמר משמיה דרב ואיתמר משמיה דשמואל.
כי סליקת להתם, אשכחתיה לרב אסי דיתיב וקאמר, אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס, אמרי ליה: ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה? א"ל: פתיא אוכמא, מינאי ומינך תסתיים שמעתא.
איתמר נמי,
א"ר זירא
אמר רב אסי
אמר רבה בר ירמיה
אמר רב חמא בר גוריא
אמר רב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.

1.
הגמרא מבררת מי אמר את ההלכה: "חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס"

2.
רב יהודה התלבט אם שמע את ההלכה מרב או משמואל [שניהם היו רבותיו].

3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:

תלמיד שהיה אומר בבית המדרש שמועה או הלכה בשם רבו היו מקבלין אותה בני הישיבה ממנו כאילו שמעוה מפי הרב עצמו בין למירמא דידיה אדידיה ובין לסמוך עליה לענין הלכה אי לא הוה תמן מאן דפליג עלה, והגם שדברים אלו פשוטים הם לפני כל יודעי דת ודין רגע אדבר לתלמידי אשר כגילי ומקבלה ואילך מצות כהונה לברר וללבן דבר דבור על אופניו כדקא חזי אשר יאמר כי הוא זה,.....
וכמו שמצינו עוד בפ"ק דע"ז ט"ז ב' [מסכת עבודה זרה דף טז] דקאמר א"ר זירא כי הוינן בי ר' יהודה אמר לן גמירו מינאי הא מילתא דמגברא רבא שמיע לי ולא ידענא אי מרב אי משמואל וכו' וטעמא כמ"ש שם רש"י ז"ל דר' יהודה היה תלמיד רב ותלמיד שמואל וכ"כ בפ"ק דסוכה דף ט' א' ובתענית דף ך' ב' ובפ"ב דיבמות דף ח"י סע"א ובפרק מי שמתו [ברכות דף כ' א' ורשב"ם פרק חזקת הבתים [בבא בתרא דף ל"ח ב'] ועיין תוס' שם פ"ק [דף] י' ב' ד"ה עליונים ופרק הרואה [ברכות דף נ"ד ב'] ד"ה פטרתן
ואיך שיהיה נמצינו למדין שהיו מקפידין התלמידים לומר השמועות בשם אומרם בדקדוק גמור ועל מה שלא שמעו היו אומרים זו לא שמעתי ...

ה"יד מלאכי" מרחיב בנושא זה של בירור מדוייק של מי שאומר את ההלכה בשם רבו, ומזכיר גם את סוגייתנו.

4.
ונראה לי להרחיב על ידי "מבנה הסוגיה" מפני שסוגייתנו מרחיבה מאד בעניין זה:

5.

א"ר זירא: כי הוינן בי רב יהודה, אמר לן: גמירו מינאי הא מילתא, דמגברא רבה שמיע לי, ולא ידענא אי מרב אי משמואל: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.

רבי זירא מעיד, שרב יהודה רבו מסר הלכה - חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס - בשם "גברא רבה".

5.1
ורב יהודה עצמו מסר שהוא לא יודע [לא זוכר?] אם שמע זאת מרב או משמואל [שניהם היו רבותיו].

5.1.1
שאלה א:
מדוע רב יהודה היה צריך לפתוח בכך ששמע את ההלכה מ"גברא רבה" [אדם גדול].

5.1.2
שאלה ב:
מדוע הגמרא לא ניסחה את דברי רב יהודה כך:
"אמר רב יהודה אמר רב, איכא דאמרי [או: "ואמרי לה"] אמר רב יהודה אמר שמואל".
אמנם לא מצינו ניסוח כזה בכל הש"ס.

5.2
לכן נראה לי לומר שמדובר בסוגייתנו בהלכה מיוחדת במינה [שאינני יודע מה טיבה], או שמדובר כאן שרב יהודה מודיענו שמדובר בהלכה שמבוססת על שיטה מסויימת [שאינני יודע מהי] ולא בהלכה נקודתית.

6.

כי אתאי לקורקוניא, אשכחתיה לרב חייא בר אשי ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס,

רבי זירא מעיד שנפגש במקום שנקרא קורקוניא [ - מופע יחידאי בש"ס] עם רב חייא בר אשי שהעיד בפניו, ששמע משמואל את אותה הלכה.

6.1

אמינא: ש"מ משמיה דשמואל איתמר.

מהנ"ל מסיק רבי זירא שכנראה רב יהודה שמע את ההלכה משמואל [ולא מרב].

7.
ממשיך רבי זירא לספר:

כי אתאי לסורא, אשכחתיה לרבה בר ירמיה דיתיב וקא"ל משמיה דרב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס,

רבי זירא מעיד שנפגש בסורא עם רבה בר ירמיה שהעיד בפניו ששמע את אותה הלכה מרב.

7.1

אמינא: ש"מ, איתמר משמיה דרב ואיתמר משמיה דשמואל.

מהנ"ל מסיק רבי זירא שכנראה ההלכה נאמרה גם על ידי שמואל וגם על ידי רב.

7.2
אבל רבי זירא עצמו לא מתייחס לספק של רב יהודה.

7.3
ואולי כוונתו לומר, שהוא עצמו היה עונה לרב יהודה שכנראה רב יהודה שמע את ההלכה משני רבותיו.

8.
ממשיך רבי זירא:

כי סליקת להתם, אשכחתיה לרב אסי דיתיב וקאמר, אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס,

כשהגיע רבי זירא לארץ ישראל שמע מרב אסי שאמר שרב חמא בר גוריא אמר משמו של רב את אותה הלכה.

8.1
כלומר, כמו שמסר לעיל - בסעיף 7 - רבה בר ירמיה.

9.

אמרי ליה: ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה?

שאל רבי זירא את רב אסי, האם לא רבה בר ירמיה הוא זה שאמר את ההלכה משמו של רב - לעיל בסעיף 7.

9.1
הביטוי "מרא דשמעתא" [או "מרא דשמעתתא"] - 2 מופעים בש"ס - בלבד!!!
גם במסכת יבמות מדובר על כך שרב יוסף אמר ביטוי זה על רב יהודה.

10.
ענה לו רב אסי:

א"ל: פתיא אוכמא, מינאי ומינך תסתיים שמעתא.

רבה בר ירמיה הוא זה שאמר את ההלכה משמו של רב חמא בר גוריא בשמו של רב.
כדברי רש"י:
רש"י מסכת עבודה זרה דף טז עמוד ב
"תסתיים שמעתא - תיאמר שמועה בשם אומרה דהכי הוה דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב ורבה קיבלה מרב חמא".

10.1
מסקנה מעניינת, שלפעמים, כשחכם אומר הלכה בשם חכם שקדם לו, יתכן שבאמת החכם הקדום שמע זאת מחכם יותר קדום שהוא זה ששמע מהחכם שלראשונה אמר את ההלכה.

11.
מסכמת הגמרא את הנ"ל וקובעת שכך צריכה ההלכה בשם רב להיאמר:

איתמר נמי,
א"ר זירא
אמר רב אסי
אמר רבה בר ירמיה
אמר רב חמא בר גוריא
אמר רב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.

12.
אבל הרי גם שמואל אמר את ההלכה.

12.1
אולי כוונת מסקנת הגמרא לסכם, שבאמת רב היה מקור ההלכה [ולא שמואל] מפני שכמה דורות [סה"כ - 4 דורות] אמרו את הלכה הזו משמו.

13.
בסופו של דבר רבי זירא לא ענה ישירות לרב יהודה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)