סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

רוח גבית למיואשים / רפי זברגר

עבודה זרה טז ע''א  

 

הקדמה

הזכרנו כבר בהקדמה לדף הקודם, את אשר למדנו במשנה בדף י''ד כי אין מוכרים בהמה גסה לגויים. הגמרא העלתה מספר טעמים להלכה זו, והמסקנה הסופית כי כולם נכונים: גזירה משום שכירות, וגזירה משום שאלה וגזירה משום נסיוני. 
במאמר זה נעסוק בשור של פטם (פטמו אותו כדי להימכר במחיר יותר גבוה). העולה בדף שלנו, במקרה זה חששות אלו אינם קיימים והספק הוא, האם גם במקרה זה נאסור, או שמא בגלל שאינו ראוי למלאכה נתיר. 
 

הנושא

הגמרא מציינת כי הספק קיים בין לשיטת רבי יהודה המתיר במשנה למכור בהמה גסה בעלת מום, ובין לחכמים האוסרים למכור בהמה גסה.
תיבעי לרבי יהודה, עד כאן לא קא שרי רבי יהודה אלא בשבורה דלא אתי לכלל מלאכה, אבל האי, דכי משהי ליה אתי לכלל מלאכה אסור, או דלמא אפילו לרבנן, לא קא אסרי התם אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי, אבל האי - דסתמיה לשחיטה קאי אפילו רבנן שרו.
האם רבי יהודה התיר במשנה רק בגלל שהבהמה שבורה, אשר אף פעם לא תהיה ראויה למלאכה, אבל במקרה שלנו העוסק בשור הפטם רבי יהודה ייאסור, שהרי ניתן להשהותה וכעבר זמן הוא תהיה ראויה גם למלאכה. או לחילופין נוכל לומר כי חכמים שאסרו במשנה, כיוון ש''סתם בהמה'' אינה עומדת לשחיטה, אבל במקרה שלנו, סתמו של שור פטם לשחיטה, ולכן אולי אפילו רבי יהודה 
הגמרא מנסה לענות על הספק מסיפורו של רב יהודה בשם שמואל על דרכם של אנשי רבי (יהודה הנשיא): 
של בית רבי, היו מקריבין שור של פטם ביום אידם, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו היום אלא למחר, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר.
אנשיו של רבי יהודה הנשיא היו צריכים לשחד את בית המלוכה בזמנם, שלוש פעמים בסכום כסף גדול (כל פעם ארבעים אלף מטבעות), כדי שיקריבו את שור הפטם שלהם, לפי התנאים שביקש רבי יהודה הנשיא. פעם ראשונה כדי שלא יקריבוהו ביום אידם אלא למחרת. פעם שניה כדי שיקריבוה שחוט ולא חי, ופעם שלישית ואחרונה כדי שלא יקריבו אותו כלל וכלל. 
מנסה הגמרא להבין את התנהגותם של אנשי רבי יהודה הנשיא לגבי הפעם הראשונה (להקריבו שחוט ולא חי):
מאי טעמא? לאו משום דלמא אתי לשהויי.
הם כנראה לא רצו בשום אופן להשאירו חי בבית המלוכה אלא שיהיה שחוט, כנראה בגלל שחשבו שאסור להשאיר בבית עבודה זרה שור פטם חי, מחשש שמא ישהו אותו עד שיכחיש ואז יהיה ראוי לעבודה. אם כך, לכאורה פשטנו את הבעיה וראינו שאסור למכור לגוי שור פטם, מחשש שמא ישהה אותו. 
דוחה הגמרא את הראיה: וליטעמיך, שאין מקריבין אותו היום אלא למחר מאי טעמא? אלא רבי מיעקר מילתא בעי, וסבר יעקר ואתי פורתא פורתא, 
ההסבר שהסברנו יכול אולי להסביר את הפעם שנתנו שוחד כדי שיישחט ולא תישאר בהמה חיה, אבל זה אינו מסביר את שתי הפעמים הנוספות שאנשיו של רבי נתנו שוחד כדי שיקריבוהו למחרת ולא באותו יום, וכדי שלא יקריבוהו בכלל, אלא מסבירה הגמרא את התנהגותם של אנשי רבי יהודה הנשיא: רצו לעקור לגמרי את הדרישה של המלכות להביא שור פטם. כנראה, מסביר רש''י, כיוון שהם ''לא אהבו'' לפטם שוורים, כיוון שזו הייתה ''עבודת ביזיון'' ועשו כל מאמץ להפסיק את הדרישה הזאת מבית המלכות. ומכאן, שאין הוכחה לספק שלנו. 
וכי משהי ליה בריא ועביד מלאכה, אמר רב אשי: אמר לי זבידא, בר תורא משהינן ליה ועביד על חד תרין. 
מסביר רב אשי את הבקשה של בית רבי יהודה הנשיא להשהות ולחכות שהשור הפטם ''יבריא'', בהסבר מדהים: אם אמנם מחכים ששור פטם ''ירזה'' ויחזור לתפקוד מלא, אזי.... הוא יתפקד כל כך טוב, הרבה יותר טוב מתפקודו לפני שהיה פטם. העובדה שהוא ''חזר לתפקוד מלא'' לאחר שהיה במצב פטם, מעלה אותו לתפקוד מצוין, אפילו פי שניים ממה שהיה מתפקד בהיות השור במצב רגיל, לפני שהיה פטם. 
 

מהו המסר?

מדברי רב אשי למדנו משהו מאוד מאוד מעניין. שור פטם החוזר להיות שור רגיל, משפר את תפקודו עשרת מונים לעומת תפקודו במצב רגיל ונורמלי. מה זה מלמד אותנו? כאשר השור עלה במשקל באופן משמעותי ובמקביל, ירד בתפקוד שלו גם כן באופן משמעותי, אם נעשה מאמץ ונחזירו להיות ''כאחד השוורים'' הרי ש''שיפרנו את מעמדו'' והפכנו אותו לשור מתפקד באופן יעיל וטוב יותר.
נוכל ללמוד מדרכי השור גם לחיים שלנו, האנשים הרגילים. אם אדם ''יורד בתפקוד'' מכל מיני סיבות שונות ומשונות, הרי שאין מה "להיכנס למרה שחורה ולסרטים''. אם הוא ''יעבוד על עצמו'' ויחזור להיות במצב שהיה לפני כן, יש סיכוי טוב, שהתפקוד שלו ישתפר ויהיה במצב יותר טוב, מלפני שירד בתפקודו. שהרי אדם אשר ''נפל'' ולאחר מכן ''חזר לעצמו'', הוא בעל מוטיבציה יותר גבוהה, שאיפות יותר גבוהות, אנדרנלין יותר גבוה, ועקב כך תוצאותיו ותפקודו יהיו טובים יותר.
עובדה זו אמורה ''לתת רוח גבית'' לכל האנשים הנמצאים במצב רוח ירוד, עקב תפקוד פחות טוב. יש לדחוף אותם קדימה. להקנות להם כוחות ''לחזור למה שהיו'', ובכך כנראה שלא רק יחזרו לעצמם, אלא ישפרו ויגיעו לרמת תפקוד הרבה יותר טובה משהייתה לפני הנפילה. בהצלחה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר