הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה כז ע"ב
בבבלי עבודה זרה כז ב מסופר:
"מעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו ר' ישמעאל, וא"ל: ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים: ופורץ גדר ישכנו נחש! שאני מינות דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו. אמר מר: לא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים: ופורץ גדר ישכנו נחש. איהו נמי חויא טרקיה! חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל".
מהסיפור בבבלי עולה שנחש הכיש את בן דמא ורבי ישמעאל לא היה מוכן שירפאו אותו בדבר שחכמים אוסרים. בסופו של דבר הוא מת. ורבי ישמעאל אומר אשריך שלא עברת על דברי חכמים שאומרים שפורץ גדר ישכנו נחש.
שואל הבבלי: הרי נחש הכישו ומזה הוא מת?
עונה הבבלי: נשיכה של רבנן אין לה רפואה.
נחלקו הראשונים בהסבר:
רש"י: גם אם רבי ישמעאל היה מניח לו להתרפאות הוא היה מת , מכיוון שרבנן קללו אותו, אבל לא בהכרח שנחש דווקא יכיש אותו, או שהנשיכה הבאה תהיה עוצמתית יותר.
תוס': גם אם רבי ישמעאל היה מניח לו להתרפא , מכיוון שהיה עובר על דברי חכמים נחש היה מכישו בעתיד נשיכה חזקה ומנשיכה חזקה זו לא היה מתרפא.
בירושלמי שבת יד ד מסופר:
"מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפותו ולא הניח לו ר' ישמעאל. אמר לו אני מביא ראייה שירפאנו לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה. אמר לו רבי ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן של חכמים. דכתיב [קהלת י ח] ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו. אלא שלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא".
הירושלמי מביא את אותו סיפור של הבבלי, שואל את אותו שאלה : ולא נחש נשכו?
ומתרץ: אם היה נרפא היה מגיע נחש אחר ומכישו. ה"לעתיד לבוא" פירושו בעתיד.
וכן מבואר בקהלת רבה (וילנא) פרשה א:
"ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו ר' ישמעאל, אמר אין אתה רשאי בן דמא, אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת ושמח ר' ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים, שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפורעניות באות עליו שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש, ולא נשוך היה אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא".
גם בקהלת רבה עולה כירושלמי, שאם היה מתרפא מהנחש היה פורענות של נחש אחר בא עליו בעתיד וזה הכוונה "פורענות באות עליו".
אם כן, מהירושלמי ומקהלת רבה ניתן להוכיח כדברי התוספות שמה שהיה הורג אותו זה הנחש, ולא הקללה של חכמים היא זאת שהייתה הורגת אותו.
