הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
לדידך אסיר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה כח ע"ב
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת.
אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה מחיל שבי!
לסוף חש בעיניה,
שלח ליה: שרי או אסיר?
שלח ליה: לכ"ע שרי, לדידך אסיר,
וכי מדידי הוא? דמר שמואל היא. ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא בשבתא, צווחא וליכא דאשגח בה, פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת; מאי טעמא? דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו.
מבנה הסוגיה:
1.
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת.
רב יהודה פסק הלכה.
2.
אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה מחיל שבי!
רב שמואל בר יהודה טען שמי שנוהג כפי ההלכה של רב יהודה נחשב כמחלל שבת.
2.1
מדוע לא מנוסח בגמרא "ורב שמואל בר יהודה אוסר" - כבדרך כלל במחלוקת אמוראים.
2.2
מוכרחים לומר שלא מדובר באב ובנו, והאמורא "רב שמואל בר יהודה" איננו בנו של "רב יהודה" ה"רגיל" - תלמידם של רב ושמואל.
3.
לסוף חש בעיניה,
הגמרא "מספרת" שאותו אמורא - רב שמואל בר יהודה - חלה בעצמו באותה מחלה בעין כבסעיף 1.
4.
שלח ליה: שרי או אסיר?
רב שמואל בר יהודה שלח שאלה לרב והודה לשמוע מהי ההלכה.
4.1
וקשה, מדוע רב שמואל בר יהודה לא החמיר על עצמו כפסק הלכה שלו עצמו לעיל בסעיף 2, ומדוע הוא שאל את רב יהודה, הרי הוא ידע מהי שיטת רב יהודה - לעיל בסעיף 1, והרי הוא עצמו הגיב על פסיקתו של רב יהודה - לעיל בסעיף 2.
5.
תשובת רב יהודה:
שלח ליה: לכ"ע שרי, לדידך אסיר,
רב יהודה טוען שהלכה כדעתו בסעיף 1, אבל לרב שמואל בר יהודה הוא פוסק לאיסור, בגלל שרב שמואל בר יהודה עצמו אסר - לעיל בסעיף 2.
5.1
רש"י: "לדידך אסיר - שאתה אסרת וערערת על דברי".
5.1.1
משמע מרש"י, שרב יהודה מעניש את רב שמואל בר יהודה. לכן אין להסיק מסוגייתנו לכל מחלוקת אחרת בש"ס!
5.2
הפרשנים מסבירים שברגע שרב שמואל טען שאסור להניח כחול בעין לרפואה הוא עשה עצמו "חתיכא דאיסורא", ולכן אמר לו רב יהודה שלכל העולם מותר לסמוך על היתרו של רב יהודה [שאמר בשם שמואל], אבל לרב שמואל בר יהודה אסור לסמוך על היתר זה.
6
ורב יהודה מוסיף:
וכי מדידי הוא? דמר שמואל היא. ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא בשבתא, צווחא וליכא דאשגח בה, פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת; מאי טעמא? דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו.
רב יהודה מסביר שההלכה שהוא פסק בסעיף 1 נלמדה ממעשה שלגביו פסק שמואל!
6.1
רש"י מסכת עבודה זרה דף כח עמוד ב:
וכי מדידי הוא - מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי.
דמר שמואל היא - ממנו קיבלתיה.
6.1.1
מרש"י משמע שבסוגייתנו מדובר בהלכה מיוחדת שכאילו לרב יהודה עצמו לא היתה סמכות לפסוק בו! ודבר זה קשה.
"מדידי הוא" - מופע יחידאי בש"ס
6.1.2
אלא אם נאמר ששניהם היו תלמידי שמואל, ולכן רב יהודה טוען כלפי רב שמואל בר יהודה שכאילו לא מאמין לו שרב יהודה מעיד על דין של שמואל!
7.
גם מובא במפרשים, שמכיון שכך, שמכיון שהדין הוא של שמואל, ממילא הדין היה ידוע לכולם ורב שמואל בר יהודה שפסק אחרת נקרא "טועה בדבר משנה".
8.
אולי מכאן ניתן ללמוד דבר יסודי ביותר. כל פעם שהגמרא מביאה ביטוי של "אמר רב... אמר רב..." הכוונה היא לומר שהדין שאמר החכם המוקדם הוא דין ידוע ומי שלא עושה כמוהו נקרא "טעה בדבר משנה".
9.
מוכח מסוגייתנו ששמואל היה מומחה גם ב"איסורים" ולא רק בממונות.
