הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חזקיה ורבי יוחנן

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה נד ע"א

תניא כוותיה דר' יוחנן ור"ל: בימוס שנפגם - מותר, מזבח שנפגם - אסור עד שינתץ רובו. 
היכי דמי בימוס, היכי דמי מזבח? 
א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן: בימוס - אבן אחת, מזבח - אבנים הרבה.
אמר חזקיה: מאי קרא? +ישעיהו כז+ בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים, אי איכא כאבני גיר מנופצות - לא יקומון אשרים וחמנים, אי לאו - יקומו. 

1.
בברייתא נאמר שיש הבדל בדין בין "בימוס" ובין "מזבח", והגמרא שואלת מה ההבדל ביניהם? עונה רבי יוחנן: בימוס – מסבח של אבן אחת, ומסבם – מזבח של הרבה אבנים.

2.
שואל חזקיה: מה מקור בפסוקים להגדרות אלה?

3.
מסביר תוס': [זהו תוס' יסודי מאד בסוגית "עריכת הש"ס"]
תוספות מסכת עבודה זרה דף נד עמוד א:

אמר חזקיה מאי קרא - צ"ל דחזקיה אברייתא קאי ולא על דברי רבי יוחנן שהרי חזקיה רבו של רבי יוחנן
ומיהו פרק ד' אחים ביבמות דף לא:) עושה אביי תירוץ על מה שהקשה התלמוד על רב אשי
אלא ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ
והתלמוד סידר כן לפי שהוא מתיישב יותר היטב אחר הסוגיא. ["סידור הגמרא"]

3.1
חזקיה מתייחס לתרוץ של רבי יעקב בשם רבי יוחנן. מעיר תוס' שדבר זה לא ייתכן שהרי חזקיה היה רבו של רבי יוחנן וכיצד הוא מגיב לדבריו [ובסוגייתנו מדובר אפילו שחזקיה מגיב לדברי תלמידו של רבי יוחנן].

3.2
לכן, אומר תוס', צריך לומר שחזקיה אמר את דבריו באופן ישיר על הברייתא שחילקה בין שני סוגי המזבח.

4.
תוס' מסביר באופן נוסף: חזקיה ידע את ההבחנה שעשה רבי יוחנן בדברי הברייתא, והוא מצא גם את המקור בפסוקים להבחנה זו. אלא, שעורך הגמרא סידר את דבריו בסוגיה אחרי רבי יוחנן "לפי שהוא מתיישב יותר".

4.1
כוונת תוס', כנראה, שמחינת הבנת הלומד ["מתודיקה"] באופן כזה שההבחנה מובאת לפני המקור בפסוקים – הסוגיה ברורה יותר.

5.
אפשר לומר, שכיון שרבי יוחנן אמר את ההבחנה "בפרהסיא" לתלמידיו, ההלכה מובאת בשמו, למרות שכבר חזקיה ביסס את דבריו על אותה הבחנה.
יש כאן הדגשה של הערך לומר "דבר בשם אומרו", שיש לייחס כל הלכה לאותו חכם שלימד אותה לרבים, למרות שאולי הוא לא "המציא" אותה.

6.
תוס' מוכיחים מסוגיה בה אביי תירץ קושיה על רב אשי [שחי 2 דורות אחריו]. בסוגייתנו יותר נח לומר את הדברים מפני שמדובר ברב ותלמידו, ולכן הגיוני לומר שרבי יוחנן כשאמר את ההבחנה שלו, הוא קיבל זאת מרבו - חזקיה.

6.1
לגבי הדוגמא שתוס' מביא יש שמסבירים שאין הכרח, מכיון שהיה רב אשי קדמון בזמן אביי ורבא ואליו מתייחס אביי.

6.2
ראה "מנחת יהודה", דהאי "רב אשי" – תלמיד רב היה, אבוה דחייא בר אשי, ושם אומר: ויהיה פירוש "אמר חזקיה" – רבי יוחנן הוא דקאמר משמיה דחזקיה. [קשור גם למושג "אמר רב... אמר רב..."]