בושה מן הבושה / רפי זברגר

עבודה זרה נז ע''ב - נח ע''א 

הקדמה

נעסוק בסיפור אשר קרה במחוזא, עירו של רבא, וממנו נלמד הלכות יין נסך.
ההוא עובדא דהוה במחוזא, אתא עובד כוכבים עייל לחנותא דישראל, אמר להו: אית לכו חמרא לזבוני? אמרו ליה: לא.
עובד כוכבים נכנס לחנות של יהודי ושאל אותו האם יש לו יין, ענה לו היהודי בשלילה. 
הוה יתיב חמרא בדוולא, שדי ביה ידיה שיכשך ביה, אמר להו: האי לאו חמרא הוא? שקליה האיך בריתחיה, שדייה לדנא.
ראה הגוי יין דלי, הכניס את ידיו ושיכשך ביין ושאל את היהודי, האם אין זה יין? התעצבן הזבן, וזרק את תכולת הדלי לתוך החבית שהייתה מלאה יין. כביכול אומר הזבן לגוי: אתה לא תשתה מיין זה!
התעוררה השאלה מהו דין היין בחבית, האם עירוב היין מהדלי, בו שיכשך הגוי הופך את כל היין בחבית ליין נסך או לא?
שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים. איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן.
רבא התיר למכור את היין לעובדי כוכבים (מותר בהנאה), ושני חכמים בשם רב הונא (בן של רב חיננא ובן של רב נחמן) אסרו אף למכור את היין בחבית. 
נפקי שיפורי דרבא ושרו, ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ור"ה בר ר"נ ואסרי.
פסיקתו של רבא פורסמה ברבים, ואף פסיקתם של החכמים האחרים פורסמה ברבים.
 

הנושא

המשך הסיפור מאוד מיוחד ומעניין. 
איקלע רב הונא בריה דרב נחמן למחוזא אמר ליה רבא לרב אליקים שמעיה: טרוק טרוק גלי דלא ניתו אינשי דניטריד.
רב הונא בנו של רב נחמן נקלע למחוזא, עירו של רבא. כאשר שמע זאת רבא, ביקש מאליקים, שמשו של רבא, לסגור את הדלת, כך שאף אחד לא "יפריע" לו. הוא בעצם התכוון שרב הונא, בר פלוגתא שלו בנושא לעיל, לא יקשה עליו קושיות רבות כמו שהקשה עליו אביי (מכונה בגמרא לפעמים בשם נחמני). סיפור הקושיות של אביי על רבא מתוארות בהמשך הגמרא, אנו לא נתעכב עליהם במסגרת מאמר זה. כנראה שהשמש לא הבין את כוונת רבא, וכשהגיע רב הונא לביתו של רבא, פתח לו השמש את הדלת. 
שאל אותו רב הונא: כי האי גוונא מאי – מה הדין במקרה המתואר לעיל, כשהנוכרי שכשך ידיו ביין ללא כוונת ניסוך?
ענה רבא לרב הונא: אסור אפילו בהנאה. 
היקשה עליו מיד רב הונא: והא מר הוא דאמר שיכשך אין עושה יין נסך – אתה בעצמך אמרת שבמקרה כזה, הנוכרי אינו מנסך את היין ומותר בהנאה (כפי שראינו בהקדמה).
עונה לו רבא: אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי ?
מסביר לו רבא: כאשר פסקתי במקרה המתואר לעיל כי מותר ליהנות מן היין, התכוונתי כי מותר ליהנות מכל היין שבחבית
מלבד דמי היין שנכנסו לחבית מהדלי, שיין זה אסור בהנאה. (את שווי הכסף של היין מן הדלי, יש להשליך לים המלח).
נצטט את דברי רש''י על תשובתו של רבא: ומשום כיסופא קאמר ליה, אבל איהו – כולי שרי. 
דברי רש''י מדהימים: לפי דבריו, רבא בפסיקתו המקורית באמת התיר את כל היין שבחבית, כולל היין הנכנס לשם מתוך הדלי, אבל הוא התבייש! התבייש מרב הונא, בנו של רב נחמן ואמר שכוונת הפסיקה שלו הייתה להתיר את כל היין מלבד היין שנכנס לשם מהדלי. 
 

מהו המסר?

התוספות במקום דוחים את דברי רש''י מכמה סיבות, אחת הסיבות שלטענתם לא ייתכן שרבא התבייש לחזור בו מדעתו, שהרי ראינו שעשה זאת במקומות אחרים בגמרא. בכל מקרה, דברי רש''י ברורים וכוונתו לומר, כי באמת רבא התבייש בכך שחזר בו מדעתו, או התבייש בפסק המקורי שלו, עד כדי שאמר כי כוונתו באמת הייתה שונה, למרות שלא כך היה.
אנו יכולים ללמוד מדברי רש''י, כי הבושה הינה תכונה הקיימת בכל אחד ואחד, ואפילו אצל אנשים גדולים וחכמים מאוד כמו רבא. אין להתבייש מלהתבייש! כלומר, זה לא נורא, ואולי במקרים מסוימים אף מבורך, להתבייש במה שעשינו או אמרנו, ו''העולם אינו נופל מכך''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]