הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כתנאי" - אין הלכה כתנא יחיד
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה ס ע"א
ההיא חביתא דחמרא דאישתקיל לברזא, אתא עובד כוכבים אידרי אנח ידיה עילויה,
אמר רב פפא: כל דלהדי ברזא חמרא אסיר,
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ס עמוד א
ואידך שרי.
ואיכא דאמרי, אמר רב פפא: עד הברזא חמרא אסיר, ואידך שרי.
אמר רב יימר, כתנאי: חבית שנקבה בין מפיה בין משוליה ובין מצידיה, ונגע בו טבול יום - טמאה;
רבי יהודה אומר: מפיה ומשוליה - טמאה, מצידיה - טהורה מכאן ומכאן.
1.
לפי שתי המסורות בדברי רב פפא דבריו הם בפשטות לפי שיטת רבי יהודה במשנה שמובאת.
2.
הביטוי "כתנאי" [לא כולל "לימא כתנאי" ולא כולל "נימא כתנאי"] - 91 מופעים בש"ס.
3.
רש"י מסכת עבודה זרה דף ס עמוד א:
"כתנאי - איתמר הא דרב פפא ולאו דברי הכל היא"
4.
הביטוי ברש"י "כתנאי איתמר" - מופע יחידאי בפרשני הש"ס [כמובן גם ברש"י]!
4.1
לכאורה דברי רש"י מיותרים, שהרי כך היא המשמעות הפשוטה של הביטוי "כתנאי" בכל הש"ס, שדברי אמורא מסויים מתאימים לדברי תנא שיש חולקים עליו. ולפעמים מדובר על מחלוקת אמוראים שמתאימה למחלוקת תנאים.
5.
המשך דברי רש"י:
ניקבה מפיה - הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון הוי חיבור ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב הוי חיבור אבל נקב מצידיה טהורה מכאן ומכאן כרב פפא ורבנן לית להו דרב פפא הלכך לית הלכתא כוותיה וכולו אסור בשתיה ומותר בהנאה.
רש"י מציין שחכמים חולקים על רבי יהודה, ולכן אין הלכה כרב פפא.
5.1
כנראה שרש"י מסביר ש"תנא קמא" באותה משנה הוא "חכמים", אלא אם כן רש"י מסתמך על "חכמים" במשנה אחרת שסוברים כתנא קמא במשנה שמובאת בסוגייתנו.
5.2
רש"י מכריע כאותם חכמים ולא כרבי יהודה. כנראה בגלל הכלל של "יחיד ורבים הלכה כרבים"
5.3
יתכן שרש"י מתכוון לכך, שתמיד תהיה הלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק על תנא קמא.
5.4
אבל קשה מאד על האמור לעיל בסעיפים 5.1-5.3, מדוע רש"י לא מעיר כך במקומות אחרים בש"ס כשמובא הביטוי "כתנאי"!!!
6.
ובעיקר קשה על דברי רש"י: הרי תמיד ההלכה היא כדברי האמוראים ולא פוסקים כפי התנאים. ומדוע רש"י כאן מציין שאין הלכה כרב פפא שסובר כרבי יהודה?
6.1
אולי יש ליישב קצת, שאם הלכה של אמורא נאמרת באופן "סתמי" אזי הוא אינו יכול לחלוק על הלכה שנקבעת על פי דרכי ההכרעה בין התנאים, כמו בסוגייתנו – רבי יהודה – יחיד נגד רבים. אם האמורא מנמק את דבריו, ומסתמך על מקור תנאי במפורש, הרי שזכותו להכריע במחלוקת תנאים, ואפילו להכריע כיחיד נגד רבים.
7.
בכל אופן הרי"ף והרמב"ם באמת פוסקים כרב פפא שפסק כרבי יהודה. מפני שאמורא יכול לפסוק כיחיד במשנה וכנגד רבים באותה משנה [ראה "שוטנשטיין", הערה 8].
8.
וכך אומר הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף ס עמוד א:
ולענין מה שכתב רש"י ז"ל דלית הלכתא כרב פפא דהא אוקמיה רב יימר כרבי יהודה, אין זה דעת רבינו אלפסי ז"ל והגאונים שפוסקין הלכה כרב פפא, וכן פוסק הרב בעל התרומות ז"ל,
וטעם דבריהם דכיון דרב פפא סובר כרבי יהודה הא ודאי הלכה כמותו
שלא אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים אלא כשאין שם פסק, ולא סוגיא דקיימא כיחידאה,
8.1
אין הלכה כרבים במשנה כשאמורא פוסק/סובר כתנא יחיד?
8.2
גם אין הלכה בהכרח כרבים במשנה כשהגמרא פוסקת/סוברת כתנא יחיד. אולי קשור לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"?
8.3
ואפילו תימא דרב יימר נתכוון לדחות דבריו כשהעמידם כיחידאה,
לכאורה רב יימר הוא זה שמעמיד את דברי רב פפא "כתנאי" כדי ללמדנו, שהוא - האמורא רב יימר קובע שאין הלכה כרב פפא כי דעתו היא כדעת יחיד - כרבי יהודה במשנה.
8.3.1
הערה מעניינת: לפי האמור בסעיף 8.3 יש תשובה לקושי שהובא לעיל בסעיף 5.4. בסוגייתנו יש משהו ייחודי, שאמורא מציין שדברי אמורא אחר הם "כתנאי" ללמדנו שאין הלכה כאותו אמורא.
8.4
אנן כרב פפא קיימא לן לגבי דרב יימר,
קובע הריטב"א שבכל אופן ההלכה היא דווקא כרב פפא נגד האמורא רב יימר.
8.4.1
הערה: רב יימר חי בתקופת רב אשי, ורב פפא, חי בדור שלפני רב אשי. ולכן לכאורה הדין היה צריך להיות דווקא כרב יימר על פי הכלל של "הלכה כבתראי", ומהריטב"א משמע שהלכה כרב פפא בגלל העיקרון של "הלכה כבתראי".
ולכן הכרח לומר שלפי הריטב"א מדובר בסוגייה ב"רב יימר בריה דרב הילל" שחי בדורו של רבא – דור אחד לפני רב פפא, ולכן הלכה כרב פפא שהוא ה"בתראי".
8.5
ועוד הוא מוסיף:
כל שכן שאין לנו לשים מחלוקת בכדי בין רב פפא לרב יימר...
כלומר, עדיף לפרש שרב יימר לא חולק על רב פפא.
