הימנעות מתיוג / רפי זברגר
עבודה זרה ע ע''א
הקדמה
למדנו במשנה בעמוד א' באילו מקרים אנו חוששים לניסוך היין ע''י גוי השותף עם יהודי:
עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת המשתמר – מותר. אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר - כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב
''חזקת המשתמר'' הוא מושג המדבר על מצב בו העובד כוכבים אינו יודע מתי יגיע היהודי, ולכן הוא חושש שבכל רגע עלול להגיע ואינו ''מעיז'' לנסך את היין. אבל אם היהודי הודיע לו שהוא ייעדר לזמן מה, אנו חוששים שבאותו פרק הזמן, בו לא חשש עובד הכוכבים מבואו של היהודי הוא ניסך את היין. לגבי אורכו של פרק הזמן יש מחלוקת: תנא קמא סובר שאם עבר זמן שהעובד כוכבים יכול לעשות חור בחבית, ואז יוכל לנסך את היין, אחר כך לסתום את החור ושהסתימה תתייבש ולא יראו אותה – זהו הזמן שיגרום לנו לחשוש לניסוכו של היין. לעומתו, סובר רבן שמעון בן גמליאל, כי יש להמתין זמן יותר ארוך, עד כדי שיפתח את מכסה (מגופת) החבית, יסתום ותתייבש הסתיימה.
הנושא
ראינו במשנה עיקרון המלמד אותנו שאם יש יהודי בסביבת עובד הכוכבים, הוא חושש לנסך את היין ולכן מתירים.
הגמרא דנה ב''יהודי שאינו כשר'', האם גם אז אנו סומכים על ''שמירתו'' על הגוי מלנסך את היין או לא.
אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה - חמרא שרי, נהי דתקיף להו יצרא דעבירה יצרא דיין נסך לא תקיף להו.
אם ישראל יושב עם זונה אשר עובדת כוכבים, ויש על שולחנם יין, פוסק רבא כי לא חוששים לניסוך היין, למרות שיהודי זה עובר עבירת זנות חמורה, אין זה אומר שהוא אינו מקפיד על יין נסך. ורבא מסביר ואומר, כי ייתכן שיצרו של אדם תוקף אותו בנושא של זנות, אך אינו תוקף אותו בנושא של יין נסך, ועל כך הוא שומר ומונע מאותה זונה לנסך את היין.
החידוש הגדול של רבא, בא ללמדנו כי הכלל של ''החשוד על איסור חמור, חשוד גם על איסור קל'' אינו חל במקרה שלנו, כיוון שכאן אנו עוסקים בשני נושאים שונים שאין קשר ביניהם, ובהחלט יכול להיות שיצרו של אדם תוקפו דווקא על הדבר החמור (כידוע ''אין אפוטרופוס לעריות''), אך אינו תוקפו על האיסור הקל. הכלל של ''החשוד על איסור חמור, חשוד גם על איסור הקל'' חל רק אם שני האיסורים דומים.
מהו המסר?
בדברי רבא שהובאו לעיל אנו לומדים לבחון כל שאלה לגופו של עניין, ולא להסיק ''באופן אוטומטי'' מסקנות נמהרות.
לכאורה היה מקום להסיק ולומר, כי אדם החוטא בחטא חמור כל כך כמו זנות, אין ספק שיחטא גם בעבירות ''קלות'' יותר כמו יין נסך. אך כאמור, רבא מלמד אותנו לעצור ולבחון כל דבר. באמת, לא ניתן להסיק מסקנה זו, בגלל השוני במקרים.
העיקרון החינוכי והבינאישי החשוב הנלמד מדברי רבא הוא, לא למהר ולתייג אנשים. לא להחליט כי אם אדם עשה או אמר משהו, בוודאי הוא גם יעשה פעולה אחרת או יחטא ויעבור גם על עבירה אחרת. בכלל, כדאי מאוד לחשוב טוב על אנשים, גם אנשים אשר טועים, או חוטאים בחטא זה או אחר. יכולים להיות סיבות רבות לנפילה של אדם במקום מסוים, אין זה אומר לנו כלל וכלל לגבי נפילות פוטנציאליות אחרות שלו. נכון אמנם שהסיכוי יותר גדול, שאדם שחטא מספר פעמים, ''''ידו קלה על ההדק'', ואולי יחטא שוב, אך אנו לא עושים חשבונו של עולם. משתדלים תמיד לחשוב טוב, גם אם הדבר קצת קשה לנו. עדיף לחטוא בלימוד זכות בחינם, מאשר לחטוא בלימוד חובה חינם!
המאמר לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
