מעלת נפילת אפים
בבא מציעא נט ע"ב
"מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לרבי אליעזר למיפל על אפיה... אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: קום, קטלית לאחי. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב".
קשה, למה מנעה אותו רק מנפילת אפים דוקא? וגם רבי אליעזר, למה לא התחנן בברכות העמידה עצמן, או גם בתחינה בעלמא בזמן אחר?
אלא שנפילת אפים שתי מעלות לה.
מצד אחד, עדיין עומד הוא בתפילה לפני המלך ממש, ככל דיני תפילת העמידה עצמה. ומטעם זה אם הפסיק אחר תפילתו, כבר אין זה נפילת אפים, כך דייקו ולמדו בראשונים מסוגייתנו. וזה גם הטעם שדוקא מיד עם צאתו מקודש הקדשים היה כהן גדול מתפלל תפלה קצרה, כאמור במשנה במסכת יומא דף נב ע"ב.
ומצד שני, שונה נפילת אפים מתפילה עצמה, שהתפילה כולה בלשון רבים, וצריך לכווין בה על כל ישראל. ואילו בתחינה שאחר התפילה יכול לבקש כל יחיד בלשונו בלשון יחיד, כמבואר במסכת ברכות דף טז-יז.
וידעה אימא שלום שבתפילתו מכוין רבי אליעזר רק לטובת עם ישראל כולו, ושיודע הוא שהעם זקוק להנהגתו של רבן גמליאל, שכן היה מכבדו מאוד כנשיא, כאמור במסכת קידושין דף לב ע"ב: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו; אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל דרבי עומד ומשקה עלינו?!". לכן לא חששה אחותו. ורק בנפילת אפים עשוי הוא להתחנן על עוולות שנעשו לו עצמו ולמסור את דינו לשמים. ולזאת חששה.
