עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר
מנחות פא ע"א
"יתיב רבי יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר: ולייתי בהמה ולחם, ולימא: אי הך דקיימא תמורה היא - הא תודה והא לחמה, ואי הך דקיימא תודה היא - הא לחמה והא תהוי תמורה? אמר ליה: עני מרי, ארבעין בכתפיה וכשר?!".
פירש המפרש: (רש"י) "ארבעין בכתפיה וכשר - הוא חייב ללקות ארבעים על שהמיר כדתנן (תמורה דף ב) שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, ואת אמרת יפריש לכתחילה לשם תמורה - דבר שהוא אסור ומתחייבים מלקות?!".
לפי זה קשה מה שייך כאן לשון "וכשר"? היה צריך לומר "ומותר"!
אלא שדברי רב נחמן הועתקו כחידוד במלואם מדברי רב ששת אליו במסכת סנהדרין דף כו ע"ב: "אמר רב נחמן: החשוד על העריות כשר לעדות. אמר רב ששת: עני מרי, ארבעין בכתפיה וכשר?! אמר רבא: ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול". ופירש שם רש"י: "ארבעין בכתפיה - חייב מלקות הוא, אף על פי שאין שם התראה, דאמר מר (קדושין פא, א): מלקין על לא טובה השמועה, שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה".
