הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנן-תניא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין יד ע"א

והא לית ליה לרבי יהודה ברירה! מנא לן? אי נימא מדתניא: הלוקח יין מבין הכותים, אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומיחל ושותה מיד, דברי ר"מ, רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין;

1.
הגמרא מביאה ברייתא שממנה ניתן ללמוד שרבי יהודה סובר "אין ברירה".

2.
תוספות מסכת חולין דף יד עמוד א:

מדתניא הלוקח יין - לא גרסינן דתנן דבמשנה לא תני אלא מילתיה דרבי מאיר
וכולה ברירה מפורש בפרק כל הגט (גיטין דף כה.) ובמרובה (ב"ק דף סט:) ובפרק בכל מערבין (עירובין דף לו:).

אומר תוס' שהגמרא יכלה להביא משנה מפורשת שבה נזכר דין זה, והיא הביאה את הברייתא מפני שבמשנה מופיע רק דינו של רבי מאיר. משנה מסכת דמאי פרק ז משנה ד: "הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני מחל ושותה".
ואילו בברייתא מובאת דעת החולקים.

2.1
ותוס' מציין את הסוגיות העיקריות שעוסקות בדין ברירה.

3.
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף יד עמוד א:

ה"ג דתנן הלוקח יין מבין הכותיים. ולאו מתני' היא כולה אלא בריתא היא, דבמתני' לא מסיים בה דברי ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי, ומיהו אורחא דתלמודא בהכי דכל בריתא דאית לה עיקר במשנה אמרינן עלה דתנן.

הוא מסביר, שניתן ליישב בסוגייתנו גם את הגירסא של "מדתנן", מפני שביטוי זה מתאים גם לברייתא שעיקרה הוא ממשנה.
ראה "מתיבתא" הערה יג.

4.
ונראה, שאפשר להרחיב ולהסביר: ברייתא שמרחיבה דין של משנה [ואיננה עומדת בפני עצמה], הרי שניתן לאותה ברייתא תוקף של "משנה", ולכנותה "תנן".

5.
לפי הרמב"ן משמע שהברייתא "נוצרה" אחרי המשנה. אבל אולי אפשר לומר להיפך, "רבי" ניסח את המשנה כשהברייתא היתה הבסיס והמקור לדבריו, ולכן הברייתא מוגדרת "תנן" [לפי מי שגורס בסוגייתנו ובמקבילותיה "תנן" ולא "תניא"[