סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1112

"שחט את אמו ואח"כ חתכו, הבשר מגע נבלה דברי ר"מ וחכ"א מגע טרפה שחוטה"

חולין סח ע"א

מדובר בבהמה שמקשה לילד והעובר הוציא את ידו, אם שחט את האם ואח"כ חתך את היד ממושטת החוצה, ואותה צריך לחתוך שהרי היא לא מותרת לאכילה, לדעת רבי מאיר דין הבשר שהוא טמא כדין מגע נבלה, ולדעת חכמים הבשר טמא כדין מגע טרפה שחוטה.

המלה "הבשר" היינו הבשר של העובר ושל האם, דינם כבשר שנגע בנבלה שהרי אותה יד שיש לה טומאת נבלה בהיותה יד שהיא אבר מן החי, והבשר, כלומר העובר והבהמה נגעו בו אחרי שחיטה אז הם קבלו טומאת אוכלים כמו כל אוכל שנוגע בנבלה. אם חתכו את היד לפני ששחטו את הבהמה, אז היד אמנם מטמאה כנבלה, אבל העובר לא קבל טומאה ע"י נגיעה ביד הזאת לפני שחתכו אותה, משום שהעובר בחיים לפני שחיטת האם לא מקבל טומאת אוכלים, אבל אם שחטו את הבהמה ושוב הבהמה והעובר הופכים להיות בשר שהוא אוכל הראוי לקבל טומאה, והם הרי נוגעים באותה יד שצריך לחתוך אותה, והיא מטמאה טומאת נבלה בהיותה אבר מן החי, לכן הבשר הוא מגע נבלה, כך סובר רבי מאיר. וחכמים סוברים שדין הבשר: מגע טרפה שחוטה, חכמים סוברים שהאבר היוצא כשהוא עדיין היה מחובר בשעת שחיטה, אע"פ שהשחיטה אינה מטהרת את האבר הזה להיות מותר באכילה, כי הרי אבר הנמצא בחוץ השחיטה לא מתירה אותו באכילה, אבל מועילה השחיטה לטהר את האבר שהעובר הוציא מידי טומאת נבלה. וכמו שבהמה טריפה השחיטה רק מטהרת אותה מלטמא טומאת נבלה ולא מתירה אותה באכילה, ולכן סוברים רבנן שגם היד שאמנם אינה מותרת באכילה ע"י שחיטת האם שהרי היא בחוץ, אבל שחיטת האם מועילה לטהר אותה מטומאת נבלה, ולכן דין הבשר שנוגע באבר זה אינו כדין בשר הנוגע באבר המטמא טומאת נבלה, שהרי האבר הזה אינו מטמא טומאת נבלה לדעת חכמים. ונמצא שהבשר של העובר והבהמה אחר שנשחטו, הפכו להיות בשר שמקבל טומאה שנגעו רק בטרפה, אז דינם כמגע טריפה, והגמ' לקמן בדף ע"ג תפרש איזה דיני טומאה יש במגע טרפה, הרי בהמה טרפה אמרנו שהשחיטה מטהרת אותה מידי טומאת נבלה, וכאן היד שהעובר החזיק בחוץ השחיטה של האם טיהרה אותו מלטמא טומאת נבלה, ואיזה טומאה יש בטרפה, מסבירה הגמ' שטרפה שחוטה מטמאה את המוקדשים מדרבנן, בהמה שהיתה טרפה ושחטו אותה אמנם השחיטה טיהרה אותה מטומאת נבלה, אבל מדרבנן היא מטמאה קודשים, וגם כאן היד הזאת נטהרה ע"י שחיטת האם מלטמא טומאת נבלה, אבל היא מטמאה את אותה טומאה שיש בבהמה טרפה ששחטו אותה שקודשים נטמאים על ידה ולכן הבשר של הבהמה והעובר יטמאו כדין מגע טרפה שחוטה.

(הגאון ר' מיכל זילבר)