כלי חרש וכלי שטף
חולין כד ע"ב
"תנו רבנן: אויר כלי חרש טמא, וגבו טהור, אויר כל הכלים טהור, וגבן טמא...
תנו רבנן: תוכו - ואף על פי שלא נגע".
צריך להבין את הגדרת ההבדל שבין כלי חרש לכלי שטף. היות שטומאה מועברת בנגיעה למה אין נגיעה כזו מטמאת כלי חרס? הכיצד טומאה יכולה להיות מועברת ללא שום מגע, ולמה דוקא בכלי חרס?
אלא שקיימת טומאה נוספת המטמאת באויר ללא נגיעה, והיא טומאת אוהל, ודינה בטומאת מת בלבד. מכאן שההבדל הוא בין טומאה פשוטה המועברת במגע מוחשי, לבין טומאת נפש שהיא רוחנית ובעלת משמעות. והמשמעות של פעולת האוהל היא רק בתוך שלו שהוא מאהיל עליו. וכן המשמעות של כלי קיבול היא בתוך שלו. וכלי חרס הנעשה מאדמה דומה לאדם, ככתוב: (בראשית ב, ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
