היחס ל''שווים פחות'' / רפי זברגר

חולין כו ע''ב

הקדמה

אנו מסיימים בעז''ה את הפרק הראשון במסכת. המשנה האחרונה ממשיכה לדון במקרה נוסף של השוואות, כשם שביצענו במשניות האחרונות בין שני נושאים. ההשוואה היא באופן שדין אחד שייך רק בראשון ולא בשני, ואילו דין אחר, שייך רק בשני ולא בראשון. 
 

הנושא

• כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה.
בזמן הגמרא היה מנהג לתקוע בשופר לפני שבת, כדי להתריע כי השבת קריבה ויש להפסיק את המלאכה לקראתה. 
קובעת המשנה, כי בזמן שיש תקיעת שופר מעין זו, אין באותו זמן הבדלה, וכן להיפך: בזמן שיש הבדלה אין תקיעת שופר. המשנה מיד מסבירה למה כוונתה:
• יום טוב שחל להיות בערב שבת - תוקעין ולא מבדילין, במוצאי שבת - מבדילין ולא תוקעין.
יום טוב אשר חל להיות ביום שישי, יש לתקוע בסוף יום, כמו בכל יום שישי לפני שבת, כדי להודיע על איסורי שבת הקרבים ובאים, אשר ''חמורים'' יותר מאיסורי יום טוב. שהרי ביום טוב, הותרו מלאכות הקשורות להכנת אוכל נפש, מה שלא הותר בשבת. ומכיוון שכך, יש לתקוע ולהתריע לפני בוא השבת, למרות היות אותו זמן יום טוב, כי יש להיזהר מלעבור על איסורי השבת. 
לעומת זאת, אם יום טוב חל ביום ראשון, המתחיל במוצאי שבת, הרי שיש לעשות הבדלה, אך אין לתקוע ולהזהיר מפני איסורים נוספים הקרבים ובאים, שהרי להיפך, מספר האיסורים ביום טוב קטן ממספרם בשבת, כאמור לעיל. 
• כיצד מבדילין? 
לאחר שלמדנו כי יש להבדיל במוצאי שבת, שהוא גם ערב יום טוב, אשר חל מיד לאחר השבת. דנה המשנה בתוכנה של הבדלה זו. שהרי אין לומר ''המבדיל בין קודש לחול'', מכיוון שאנו בפתחו של יום טוב ולא בפתחו של יום חול. 
o המבדיל בין קודש לקודש.
תנא קמא פוסק כי יש לומר בהבדלה: המבדיל בין קודש לקודש, שהרי גם יום טוב הינו יום קדוש. 
o ר' דוסא אומר: בין קודש חמור לקודש הקל:
רבי דוסא חולק וסובר כי יש לציין בהבדלה, שקדושת יום טוב שונה מקדושת שבת, ולכן יש לומר: המבדיל בין קודש חמור (שבת), לקודש הקל (יום טוב).
הגמרא קובעת ופוסקת בעניין מחלוקת זו בין תנא קמא לרבי דוסא: ולית הלכתא כוותיה.
אין הלכה כמו רבי דוסא אלא כמו תנא קמא. 
רש''י על המקום מסביר את טעם פסק ההלכה: 
... וכרבי דוסא נמי לית (ליה) הלכתא, דלא מזלזלינן ביום טוב לקרותו קודש הקל:
אין הלכה כרבי דוסא, שהרי ''לא נאה'' לכנות את יום טוב כ''קודש הקל'' כפי שהציע רבי דוסא. 
 

מהו המסר?

אנו מודעים להבדל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב, כפי שתיארנו לעיל. שבת אין היתר למלאכות אוכל נפש, לעומת יום טוב, בו יש התר. למרות זאת ואף על פי כן, אין זה נאה לומר בפה מלא, ועוד - תוך כדי ברכה, כי קדושת יום טוב הינה קדושה ''קלה''.
וזאת אמנם ההלכה, כפי שקבעה הגמרא, בניגוד לדעתו של רבי דוסא.
אנו לומדים מהלכה זו, כי יש לשמור על כבודם של חגים ומועדים, ולמרות ההבדל בקדושתם, אין להחצין ולומר בפרהסיא ובריש גלי. העובדה ידועה, ההלכה מוכרת לכולם, אבל למרות זאת, אין להצהיר על כך בפרהסיא, ואין לומר זאת תוך כדי ''טקס'' משמעותי כמו קידוש, החל בכל בית מסורתי בישראל.
עיקרון זה החל על קדושת יום טוב, מלמד אותנו להתייחס יפה ובכבוד, גם לאנשים אשר אולי ''שווים פחות'', פחות מוכרים, פחות חכמים וכן הלאה. כשם שלחג אשר ''שווה פחות'' משבת, אנו לא מכנים אותו בכינויים שאינם מכבדים, כך גם עלינו לשמור מכל משמר מלהתייחס לאנשים אשר על פניו ''פחות מכובדים'', ''פחות נחשבים חברתית ומעמדית'', בצורה לא יפה ולא מכבדת. אין לפרסם את העובדה כי הם לכאורה ''שווים פחות''. כמובן שאין לזלזל באנשים אלו, או לקרות להם בכל מיני שמות גנאי וכדו'. חובה עלינו לכבד כל אחד, ללא הבדל מעמד, גיל, מין וכן הלאה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]