חכים ברי
חולין כח ע"ב
"אמר ליה רב יוסף בריה: נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה ולכשריה, והדר לפכוה לושט ולבדקיה, אמר רבא: חכים יוסף ברי בטרפות כרבי יוחנן!".
פירש רש"י: "חכים יוסף ברי בטרפות כרבי יוחנן - דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף צה:) דשדר ליה שמואל תליסר גמלי ספיקי דטריפתא למיבדקיה בגווייהו לישנא אחרינא כרבי יוחנן בכל מילי".
כך פירש רש"י גם הגמרא בהמשך מסכת חולין דף נ ע"א: "אתא רב משרשיא בריה, ממשמש בהו - ואידמו, אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: כמה ידי ממשמשו בהני מקמי דליתי לקמיה דמר! אמר ליה: חכים ברי בטרפות כרבי יוחנן!".
והקשה האדר"ת בקונטרס קבא דקשייתא קושיה ג': "ותמיהא נשגבה, דשם איתא דרבי יוחנן כתב לשמואל לקדם חבירנו, לכן שלח לו י"ג ספיקי טריפות להראות לו שהוא רבו שהרי אינו יודע כמותו (וע"ש ברש"י ד"ה לא ידיע ע"ש). ועל זה אמר באמת אית לי רב בבבל, א"כ מוכח באמת דלא היה בקי בטריפות וצ"ע".
משום קושי זה כתב רש"י את פירושו השני שהוא הפירוש היחיד בפירוש תלמידי רבינו גרשום. אך גם לפירוש זה צריך ביאור למה דימה את בניו לרבי יוחנן דוקא, ולא לשמואל הבקי הגדול בעניני טריפות, למשל?
ויש לפרש שמצד אחד רצה רבא לשבח את רב יוסף ורב משרשיא בניו, ובכך ישאבו משנה מרץ להמשיך ולהתאמץ לגדול בתורה, כדברי רבא עצמו במסכת תענית דף ח ע"א: "אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל - בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל". ולהבדיל, בדומה לתיאורו של רבי יוחנן במסכת עבודה זרה דף יח ע"א: "פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו: כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, מיד דקדקה בפסיעותיה".
אך מצד שני, בניו אלו לא נחשבו בין חכמי האמוראים הגדולים ורבא לא יכל לשבחם בדבר שאין בו אמת כלל. לכן הדגיש לציין לטובה את פקחותם המעשית בענייני טריפות דוקא "חכים ברי בטרפות". והזכיר בפניהם כדוגמא את האמורא העצום רבי יוחנן, שאף שרבא עצמו הוא האמורא המוזכר במספר הפעמים הרב ביותר בתלמוד הבבלי, בכל התלמודים יחד נזכר רבי יוחנן יותר מרבא. והבנים לא ידעו שדוקא בעניני טריפות קיבל עליו רבי יוחנן את מרותו של שמואל.
