וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
חולין כח ע"א
"תניא, רבי אומר: (דברים יב, כא) וְזָבַחְתָּ... כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה".
פירש רש"י: "כאשר צויתיך - למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה, דהיכן ציוהו בכתב?".
לשון הפסוק במלואו: כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם – וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. ופירש רבי שהמילים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ עולים על המילה וְזָבַחְתָּ, כלומר שצויתיך בעל פה כיצד לזבוח. ולפיכך המילה בִּשְׁעָרֶיךָ שבסוף הפסוק עולה גם על החלק האמצעי בפסוק: וְזָבַחְתָּ... כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. ופירוש הפסוק:
אִם הַמָּקוֹם שֶׁה' אֱלֹהֶיךָ יִבְחַר לְהַשְׁרוֹת שָׁם אֶת שְׁכִינָתוֹ יִהְיֶה רָחוֹק מִמְּךָ, תּוּכַל לִשְׁחוֹט מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ שֶׁה' נָתַן לְךָ כְּמוֹ שֶׁצִּוִּיתִי אוֹתְךָ, וְתֹאכַל בְּעָרֶיךָ כְּכָל שֶׁתִּרְצֶה.
וכך פירשו גם המפרשים.
וקשה, לפירוש זה הפסק טעם האתנחתא היה צריך להיות לאחר: לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמ֣וֹ שָׁ֑ם – וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. אולם הטעמים מחלקים את הפסוק באופן אחר, האתנחתא נמצא תחת המילה צִוִּיתִ֑ךָ, ולפיכך וְזָבַחְתָּ... כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ שייך לרישא, וההמשך הוא ענין חדש: וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר ה֣' אֱלֹהֶיךָ֘ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן ה֙' לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ:
עוד קשה, הרי המילים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ אין פירושם שה' צוה את משה כמשמעות רש"י כאן, אלא פירושם: כאשר אני משה צויתי אותך ישראל, שכן הדובר הוא משה והוא מזכיר את ה' בגוף שלישי. וכמו שדייקה הגמרא במסכת סנהדרין דף ח ע"א, כפירוש רש"י שם בד"ה משה אמר לו: "דההוא קרא דכי אתה תבוא - משה אמרו, כדכתיב ביה אל הארץ אשר נשבע ה' וגו', ובמקרא דכי אתה תביא כתיב אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם וגו' - אלמא דהקדוש ברוך הוא בעצמו אמרו".
גם קשה הקושיה שרמז לה רבי עצמו כפירוש רש"י, היכן מצינו בשאר מקומות בתורה שנזכר "כאשר צוה" וכדומה ואותו צווי לא נזכר בתורה, ולמה ישתנה פסוק זה?
לכן יש לפרש שדברי רבי הם דרש הכתוב. ופשט הפסוק על פי הטעמים מתבאר מהמקום היחיד הנוסף בו כתובות המילים כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: (שמות כג, טו) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב. קרבן פסח הוא דוגמה לצווי ה' להקריב דוקא באותו הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם – המוזכר ברישא. ואילו בסיפא לבדה מדובר בבשר תאוה הנאכל בגבולין.
אִם הַמָּקוֹם שֶׁה' אֱלֹהֶיךָ יִבְחַר לְהַשְׁרוֹת שָׁם אֶת שְׁכִינָתוֹ יִהְיֶה רָחוֹק מִמְּךָ, תִּשְׁחַט שָׁם מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ שֶׁה' נָתַן לְךָ אֶת מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אוֹתְךָ לְהַקְרִיב, וְתֹאכַל בְּעָרֶיךָ כְּכָל שֶׁתִּרְצֶה.
