מיעוט גזירות ועונשים / רפי זברגר

חולין לח ע''ב - לט ע''ב

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בשחיטת בהמת עובד כוכבים ע''י ישראל, האם מחשבתו של בעל הבהמה כי השחיטה תבוצע לשם עבודת כוכבים, גורמת לאיסור הנאה מאותה בהמה, כאילו שהבהמה נשחטה ע''י העובד כוכבים בעצמו, שאז בוודאי אסורה הבהמה בהנאה.
 

הנושא

• השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה ורבי אליעזר פוסל.
באנו למחלוקת תנאים, תנא קמא מכשיר את השחיטה של הישראל, ורבי אליעזר אוסר את הבהמה בהנאה. 
הגמרא בהסברה הראשון מסבירה, שגם תנא קמא וגם רבי אליעזר מסכימים לדעה העקרונית של רבי אליעזר בן רבי יוסי, כי ''מחשבת הבעלים יכולה לפגל''. כלומר, אם הבעלים חשבו בעת השחיטה מחשבה אסורה הגורמת לפסול של הקרבן, הגם שהם לא שחטו בפועל, הם מפגלים את הבהמה, והאוכלה חייב. מחלוקתם במשנה שלנו, האם אנו אומרים כי ''סתם מחשבת עבודת כוכבים" הינה לשם עבודת כוכבים, כרבי אליעזר, או לא אומרים כך, כתנא קמא. 
• אמר רבי אליעזר: אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה פסולה, שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים.
רבי אליעזר מחזק את דבריו ואומר, כי אפילו אם השחיטה הייתה לשם אכילת חלק אחד בלבד של הבהמה, כמו הסרעפת (חצר הכבד בלשון המשנה), גם אז היינו פוסלים את הבהמה, מכוח מחשבתו של הבעלים. כל זאת לאור הנחה של רבי אליעזר, שסתם מחשבתו של העובד כוכבים היא לשם עבודה זרה, ומחשבה כזאת פוסלת את הבהמה. 
• אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים, ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.
רבי יוסי חולק על תנא קמא ורבי אליעזר, וסובר גם במחשבת פיגול בקרבן, אין מחשבת הבעלים יכולה לפגל. לאור זאת אמר רבי יוסי קל וחומר: אם בפיגול, שכל הפסול שם נובע ממחשבה פסולה של הכהן, גם שם אמרנו כי מחשבת בעלים אינה פוסלת, אצלנו, בשחיטת חולין, שאין מחשבה של השוחט פוסלת את השחיטה, קל וחומר שלא נפסול אותה עקב מחשבת הבעלים לעבודה זרה. ולכן, הוא מכשיר את השחיטה, גם אם ידענו במפורש שהבעלים חשבו לשם עבודה זרה. 
לקראת סוף הסוגיה והסתעפויותיה, נפסקה הלכה בתחילת דף ל''ט: כשיטת רבי יוסי. 
 

מהו המסר?

דין פיגול הוא דין מאוד מאוד ייחודי. מדובר במחשבות המייצרות מצב הלכתי אשר יש לו משמעויות חזקות מאוד.
כהן המבצע את אחת מארבע פעולות הקרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) וחושב לבצע אחת מפעולות אלו מחוץ לגבולות הזמן שהותר לקרבן (לכל סוג קרבן טווח הזמן לאכילה), הופך במחשבה זו את הקרבן להיות ''פיגול'' ובכך הוא נאסר באכילה, וכל האוכל פיגול חייב כרת.
ניתן אולי להבין את שיטת רבי יוסי, שאמנם נפסקה גם להלכה, אשר ''מוציאה את הבעלים'' מן האנשים המשפיעים על איסור פיגול, וממילא גם בסוגיא שלנו, מחשבת עבודה זרה של הבעלים, בעת שחיטת בהמת חולין, לא תאסור את הבהמה באכילה.
מעבר למקורות דינו של רבי יוסי, ניתן אולי להוסיף ולומר שזו "מגמה של מיעוט האפשרויות להחלת איסור הנובע ממחשבה". דיינו במה שאסרה התורה במפורש, ואין אנו שואפים להרחיב איסור זה מעבר לנדרש ולמוגדר.
שאיפה זו אמורה להיות גם ביחסים בינאישיים. להשתדל למעט עד כמה שאפשר במגמת איסור וענישה. אין לנו עניין בכך, מעבר לנדרש ההכרחי. לכן, בכל מצב הדורש התערבות הורית או של מחנך, הרי שאנו נעדיף להרבות בדיבורים, בבירור נוקב, ומתוך כך לימוד לקח לעתיד, ונשתמש כמה שפחות בהטלת גזירות ועונשים חדשים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]