טלית שאינה שלו
חולין קלה ע"ב - קלו ע"א
"מזוזה אף על גב דכתיב ביתך - דידך אין שותפות לא, כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואלא ביתך למאי אתא? לכדרבה, דאמר רבה: דרך ביאתך, מן הימין. ...
ציצית אף על גב דכתב רחמנא כסותך - דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא על כנפי בגדיהם לדורותם, ואלא כסותך למה לי? לכדרב יהודה, דאמר רב יהודה: טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום.
מעקה אף על גב דכתב רחמנא לגגך - דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא כי יפול הנופל ממנו, אלא גגך למאי אתא? למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות".
הקשה בחידושי הרשב"א מסכת שבת דף קלא ע"ב:
"וא"ת כיון דפטרינן הכא בית שאינו שלו ממזוזה הא דאמרינן בריש פרק ראשית הגז (קל"ה ב') מזוזה אף על גב דכתיב ביתך דידך אין ולא דשותפות כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואקשינן ואלא ביתך למאי אתא ופרקינן לכדרבה דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין, לישני ליה ביתך למעוטי דר בבית שאינו שלו וכדשני בציצית כסותך למה לי לכדרב יהודה דאמר טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום, י"ל דאין הכי נמי אלא חד מתרי טעמי נקט".
עי"ל שלמדו מזוזה מציצית במה מצינו, שאין אדם חייב במצוות שבממונו אם אינם ברשותו לשימוש של קבע.
כתב רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת שבת (לפי דפי הרי"ף) גמרא דף ט ע"ב:
"כדי שתהא מזוזה מימין, שנאמר על ביתך דלא איצטריך למיכתב ביתך כיון דכתיב ובשעריך, אלא ללמדנו בא שתהיה מצד דרך ביאתו וכי עקר אינש כרעיה דימינא עקר ברישא. דלא מצינן למדרש ביתך למעט שבית של שותפות פטורה מן המזוזה דהא דכתיב למען ירבו ימיכם סמוך למזוזה וימיכם לשון רבים הוא, ועוד חד בעי חיי תרי לא בעי חיי?! שמע מינה דבית של שני שותפין חייבת במזוזה. א"כ מרבוי הפסוק משמע ביתך ביאתך".
הדין שבית של שותפים חייב במזוזה נלמד גם מהסברה: "חד בעי חיי תרי לא בעי חיי?!". וראיה לכך, שכך הוא בדיוק הלימוד במעקה: "כי יפול הנופל ממנו", כלומר : חד בעי שמירה תרי לא בעי שמירה?!
לסברה זו יש גם לומר: בעל הבית בעי חיי, שוכר לא בעי חיי?!
וכמו כן: בעל הבגד בעי זכירת מצוות, שואל לא בעי זכירת מצוות?!
ואין להקשות הא גם שואל ד' מינים בעי שמחה, דמכל מקום אין שמחה אלא בשלו. ועוד, דלא נזכרה שמחה להדיא בקרא ללמוד מניה.
כתב רבינו יהונתן הלכות מזוזה דף ה ע"א:
"ותולין בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזות לפי שלא היה חייב הפתח במזוזה כיון שלא היו הבתים דירת קבע כדתניא לקמן בפרק התכלת [מ"ד ע"א] הדר בפונדק [ב]ארץ ישראל כל ל' יום פטור מן המזוזה".
כלומר שפטור פחות מל' יום אינו משום שאינו שלו, אלא משום שדירת עראי פטורה ממזוזה כמו שאמרו במסכת יומא דף י ע"ב. תדע, שמנין נלמד ל' יום דוקא? אלא דבעלמא זהו שיעור דעראי.
וכן כתב להדיא רבינו יהונתן הלכות ציצית דף יב ע"א [מנחות מד ע"א]:
"טלית שאולה וכו', דסתם שאלה ל' יום ותו לא ומכאן ואילך כמכר היא חשובה ושלו היא ובגדיהם קרינא ביה". כלומר בגדיהם – שלובשים. ולפני כן פטור משום עראי, כהשוואת הגמרא במנחות את ציצית ומזוזה.
לפיכך אחר ל' יום חייב מהתורה, ודלא כתוספות שכתב שחייב מדרבנן. וכן משמעות סתימת הרמב"ם שלא חילק בהלכות ציצית ג, ד: "כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת". וברמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה, י: "והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד".
אמרו במסכת מנחות דף מד ע"א:
"אמר רב יהודה: טלית שאולה - כל שלשים יום פטורה מן הציצית, מיכן ואילך חייבת. תניא נמי הכי: הדר בפונדקי בא"י, והשוכר בית בח"ל - כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב; אבל השוכר בית בא"י - עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב (ד)ארץ ישראל".
הכיצד אמרו תניא נמי הכי והלא רב יהודה איירי בציצית ואילו הברייתא במזוזה.
אלא משמע דלא כרשב"א שלמד מביתך גם למעט את השאול, אלא שאין דין זה תלוי בדרשה שבחולין, אלא בסברה מה נחשב לעראי.
פירש רש"י: "משום יישוב א"י - דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפילו יוצא ממנו כדאמר בפרק השואל בב"מ (דף קב) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת. ואפילו יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת".
עוד יש לומר, כדי שלא ימהר לעזוב בהגיע ל' יום. א"נ משום דחזקה שיישאר, משא"כ בגלות דחזקה שיוסיף לגלות.
אמרו במסכת יבמות דף קג ע"ב: "חלצה במנעל שאינו שלו וכו'. תנו רבנן: נעלו - אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנין? ת"ל: נעל, נעל מכל מקום".
וכמו כן בפסוקי מצות ציצית: כסותך - אין לי אלא כסות שלך, כסות של כל אדם מנין? ת"ל: אשר תְּכַסֶּה [אחרים] - מכל מקום. ובכיסוי אחרים אין סברה ומעלה בטלית שלו דוקא.
