גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"נ, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף פא ע"א

ביאור הכתוב: "שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי"

בפסוקים שבמצות הקרבת הקרבנות, איתא בגמרא (פא ע"א): "רבי אפטוריקי רמי, כתיב (ויקרא כב, כז) 'והיה שבעת ימים תחת אמו' הא לילה חזי (-דמשמע שמיד כעבור שבעת ימים, בהגיע ליל השמיני, ראוי לקרבן), וכתיב 'מיום השמיני והלאה ירצה', מיום השמיני והלאה אין, לילה לא, הא כיצד, לילה לקדושה יום להרצאה". פירש"י: "הא כיצד לילה - שמיני כשעבר שביעי. לקדושה - מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים", ואילו ביום השמיני ראוי הוא גם להקרבה.

מרנא ה'חתם סופר' זי"ע מביא בחידושיו (כאן) ובתשובותיו (יו"ד סימנים יז שמג) קושיא מאת רעו הגאון ר' אברהם בינגא זצ"ל אב"ד ור"מ ווירצבורג (אשר יחדיו חסו בצל הנשר הגדול הגאון ר' נתן אדלער זי"ע בפפד"מ), כי הנה פסוק זה נאמר בפרשת אמור, ולכאורה כבר היה ראוי להקשות סתירה זו במה שנאמר בפרשת משפטים (שמות כב, כט) במצות בכור בהמה: "שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי", שגם בו ניתן להקשות: "כתיב 'שבעת ימים יהיה עם אמו' הא לילה חזי, וכתיב 'ביום השמיני תתנו לי', ביום השמיני אין לילה לא", ובזה לא שייך לתרץ: "הא כיצד, לילה לקדושה יום להרצאה", שהרי בכור מרחם קדוש, ואע"ג דמצוה על בעליו להקדישו בפה, מכל מקום אותה קדושה אין צריך להמתין עד ליל ח', ומה שייך לומר 'לילה לקדושה'.

ובתחילה דבריו ציין החת"ס שבעצם הקושיא "עוררני תלמידי הרב הדיין מו"ה [שלמה] זלמן באנהרד נ"י (כיהן כדיין וראב"ד בפרעשבורג), דהא מקרא דבכור מרבינן נמי מעשר בהמה, כמבואר פרק בתרא דבכורות (נה:), אם כן שפיר יש לתרץ לילה לקדושה דנכנס לדיר להתעשר ויום להרצאה", והיינו, כי במעשר בהמה אין הבהמה קדושה מאליה, ואין להכניסה לדיר להתעשר שתחול עליה קדושת מעשר בהמה בעוד שפסולה להקריב, וגילתה התורה שבלילה יכולים כבר להחיל עליה קדושתה, וביום ראויה להרצאה והקרבה, אכן, עדיין יש להקשות מדוע לא רמי רבי אפטוריקי בפסוק זה - המוקדם בתורה, והקשה על פסוק הכתוב מאוחר בתורה, בפרשת אמור.

ובכן, כתב ה'חתם סופר' (שם, וגם ב'תורת משה' פר' משפטים), דקושיא זו מעיקרא ליתא, כי פשטות הפסוק מוסבת על בכור [והגם שדרשו ז"ל דקאי על מעשר בהמה, כנזכר], ובכור קדוש הוא משיולד, ובקדשים קיי"ל (להלן פג.) שהלילה הולך אחר היום, ואם כן אין כאן שום סתירה, שהרי מה שנאמר כלפי בכור - שהוא קדשים - "שבעת ימים יהיה עם אמו", שבעת ימים אלו מסתיימים בעלות השחר של יום השמיני, כי בקדשים הלילה הולך אחר היום, ואתי שפיר מה שנאמר בהמשך: "ביום השמיני תתנו לי", כי מיד בעלות השחר ביום השמיני תתנו לי, ואין כאן שום סתירה. לעומת כן, במה שנאמר בפרשת אמור: "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ה'", אכן יש סתירה, שהרי שם מדבר הכתוב בחולין, והיום הולך אחר הלילה, ונמצא ש'שבעת ימים תחת אמו' מסתיימים בלילה, וזה סותר למה שנאמר: 'ומיום השמיני והלאה ירצה' וכו', כאמור. ומסיק: "ומיהו למסקנא דמסיק 'לילה לקדושה יום להרצאה', אמרינן גם קרא דפרשת משפטים הכי פירושא, וקאי אמעשר בהמה, דבליל ז' נכנסים לדיר להתעשר, ואתי שפיר".

הגאון האדר"ת זצ"ל בספרו 'חשבונות של מצוה' (מצוה רצד) העיר על דבריו: "ואם כי דברי קדשו מתוקים מדבש, בכל זאת צריך ביאור לענ"ד, דלא מצינו דבר זה שבקדשים הלילה אחר היום רק בבית המקדש ובאכילת הקרבנות, וכמ"ש רש"י בחולין פ"ג סוף ע"א להדיא, מהא דכתיב (ויקרא ז, טו) 'ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר', אלמא לילה שאחריו קרוי יום קרבנו עד הבוקר, וכן כתבו בתמורה (יד.) מדרשה זאת, ואם כן מה ענינו לשבעת ימים של הבכור, שאין אנו עושים בו דבר הנוגע לקדשים", ומסיק על דבריו: "אמנם כבר יצא מפי קדשו דבר זה, ועוד אין לנו תירוץ טוב ממנו...".

הערה כיוצא בזו וביתרון עוז הביא הגאון ר' יוסף נפתלי שטערן זצ"ל (חת"ס עה"ת שמות, שער יוסף עמ' קעג) בשם זקנו הגאון מורינו ר' יצחק זעקל הלוי פאללאק זצ"ל - מתלמידי החת"ס, שרשם לעצמו דברי רבו, והעיר על כך, דלא מצינו בשום מקום שבנולדו שני בכורים, אחד לפני עלות השחר ואחד לאחר עלות השחר, יוכשר הבכור שנולד לפני עלות השחר ביום אחד קודם להקרבה, שהרי לפי דברי רבינו החת"ס זצ"ל עלינו למנות כלפי בכור שבעת ימים מעלות השחר עד עלות השחר, וחידוש כזה לא מצינו בשום דוכתא (ועעו"ש מה שכתב הגרי"נ שטערן זצ"ל בזה).

בחידושיו על התורה (שנת תק"צ) כתב החת"ס יישוב נוסף לזה, וז"ל: "וכעת נראה לפע"ד, ד'שבעת ימים יהיה עם אמו', רוצה לומר, שמזהיר את בעליו שלא ינתקנו משדי אמו, להניק ממנו כדי פרנסתו, ולא יאמר למה לי שיניק חלב פרתי, והולד לא לי כי אם לכהן, על כן הזהירו שלא לגמול משדי אמו. והשתא לא קשה מידי, 'שבעת ימים' ולא לילה, דודאי אי הכי נמי לענין הנקת הולד, דקיי"ל במס' תמורה (לא.) דאם יונק רק חלב רותח משחרית לשחרית די לו, ולא קשה מיד אקרא דהתם [כי בלילה כבר אין צורך לאזהרה שיהיה עם אמו, שהרי כבר ינק בשחרית - ודי לו עד למחרתו], אך קרא דפרשת 'שור או כשב' דמיירי בבהמת חולין שלו, ליכא למימר דמזהיר לבעליו שלא ינתקנו משדי אמו, דמהיכי תיתי יעשה כן שהוא חולין של עצמו, אלא שיכול להקדישו לכשירצה אבל עדיין חולין הוא", ועל כרחך לא נאמרה אזהרת "שבעת ימים תחת אמו" בשביל כן, ולא נאמרה כי אם לאזהרה שלא להקריבו, ואם כן שפיר רמי קראי אהדדי (ראה יישובים נוספים בתשובות שם סי' שמג; 'תורת משה' שם; חי' 'כתב סופר' חולין כאן).