השוואה פסולה / רפי זברגר

חולין עו ע''א

הקדמה

המשנה בדף שלנו עוסקת בדיני טריפה של רגלי בהמה. משנה זו מחזירה אותנו לדיני טריפה שלמדנו בפרק הקודם (''אילו טריפות"), ולפי הרמב''ם (פירוש המשניות) נשנית כאן אגב הדין שנלמד בסיפא של משנתנו. ישנם גם הסברים אחרים למיקום משנה זו. נלמד את שלושת ההלכות המנויות במשנה. 
 

הנושא

בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה – כשרה, מן הארכובה ולמעלה - פסולה.
רגל של בהמה מורכבת משלוש עצמות. ארכובה תחתונה (רש''י), שוק וירך (קולית). החיבור בין השוק והירך נקרא ארכובה עליונה, ומכיוון שישנם שני מקומות הנקראים ארכובה, אנו מסתפקים לאיזו מן הארכובות התכוונה המשנה. הגמרא, מיד בתחילתה, מביאה מחלוקת אמוראים בשאלה זו. לפי רב יהודה (בלשון הראשונה) הכוונה לארכובם התחתונה, ולפי עולא מדובר על הארכובה העליונה, שהוא כאמור, מקום חיבור השוק עם הירך. 
לפי רב יהודה בלשון זו כוונת המשנה: אם נחתך העצם התחתון (ארכובה תחתונה) של אחת משתי רגליה האחוריות - אין הבהמה נטרפת, אך אם נחתך העצם מן השוק ולמעלה – הבהמה נטרפת. 
ולפי עולא כוונת המשנה: אם נחתך עצם השוק ולמטה, הבהמה אינה נטרפת. רק אם נחתך הירך ולמעלה – נטרפה הבהמה.
וכן שניטל צומת הגידין.
צומת הגידין הוא מקום התכנסות מספר גידים יחדיו בתחתית השוק. הגידים מחברים בין שרירי השוק לעצם התחתונה. 
פוסקת המשנה, כי אם נחתך צומת זה, אף שהעצם נשארה שלימה, ועל אף שהגידים לא נעקרו לגמרי - הבהמה נטרפת. 
נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים - שחיטתו מטהרתו, ואם לאו - אין שחיטתו מטהרתו:
המשנה מסיימת בהלכה המסייגת במידת מה את ההלכה הראשונה במשנה. היא קובעת כי אם נשבר העצם ולא יצא ממקומו, והבשר נשאר ברוב עוביו ורוב היקפו של העצם, הרי הבהמה טהורה וניתרת בשחיטה. אך אם אין הבשר חופה את רוב היקפה ורוב עובייה של העצם, הבהמה נטרפה, ואין אפשרות לשחטה. 
הגמרא מביאה בהמשך גרסה שונה בדברי רב יהודה:
רב פפא מתני הכי: אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא: למטה - למטה מן הארכובה ומצומת הגידין, למעלה - למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין. וכן שניטל צומת הגידין. וארכובה גופה - כדעולא אמר רבי אושעיא.
לפי גרסה זו, יש משמעות שונה "לארכובה ולמטה", ו''לארכובה ולמעלה''. ארכובה למטה הכוונה, מן הארכובה התחתונה ולמטה, שם הבהמה אינה נטרפת. ארכובה ולמעלה, הכוונה, למעלה מצומת הגידין והארכובה העליונה, כלומר הירך. במקום זה, אם נחתך העצם – הבהמה נטרפת. 
לגבי העצם האמצעית (שוק) ממשיכה המשנה ואומרת, כי אם ניטל צומת הגידים, אשר מונחת על עצם השוק, הרי נטרפת הבהמה, אך אם נחתך עצם השוק, למעלה מצומת הגידין – הבהמה אינה נטרפת. 
ומי איכא מידי, דאילו מדלי פסיק ליה וחיה, מתתי פסיק ליה ומתה?
מיד תמיהה הגמרא ושואלת על גרסה זו: כיצד ייתכן שאם נחתך השוק למעלה מצומת הגידים הבהמה כשירה, ואם נחתך בצומת הגידין – הבהמה טריפה. הייתכן, שמקום עליון יותר יהיה כשר, ומקום תחתון ממנו יהיה פסול?
אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי? אין אומרין בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה.
מלמד אותנו רב אשי, כי אין זו שאלה כלל וכלל. באמת ייתכן מצב כמו שהסברנו בגרסה זו, כי מקום תחתון יהיה פסול, ומקום עליון ממנו יהיה כשר. שכן, אין להשוות בין דין טריפה אחד למשנהו. שהרי למשל, חיתוך קנה וושט, המבוצע בפעולת שחיטה גורמת למיתת הבהמה, ואילו חיתוך איברים אחרים, אינם גורמים למות הבהמה. השאלה אינה מיקום האיברים, אלא מהותם וחשיבותם. הקנה והוושט חשובים מאוד בגוף הבהמה, לכן גורמים למותה, מה שאין כן איברים אחרים. וכן אצלנו, צומת הגידין מהווה מקום חשוב המסוגל לגרום למות הבהמה, מה שאין כן עצם השוק הנמצאת מעל צומת הגידין. 
 

מהו המסר?

תשובת הגמרא מלמדת אותנו כי "אין להשוות בין טריפה לטריפה''. לא מה שנראה לנו על פניו כחשוב ומרכזי בחיי הבהמה, הוא אכן כך. ולא כל מה שקרוב יותר לגוף הבהמה נחשב למקום יותר מרכזי, ביחס למקום המרוחק ממנו.
תשובה זו מלמדת אותנו כי יש לדעת וללמוד כיצד ומתי משווים בין שני מרכיבים. היחס בין שני דברים שונים, מחייב להכיר את ''התכונות הפנימיות'' של כל מרכיב ומרכיב. לדעת את ''המשקל הסגולי'' של כל אחד מהם, ולאור זאת להשוות בין ''משקלים שווים''.
נוכחנו לדעת כי ''תורת ההשוואות'' היא מורכבת בדיני טריפות של בהמות, וקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, היא מורכבת בהשוואות בין בני אדם. מאוד לא רצוי בכלל להשוות בין שני אנשים, או שני ילדים וכדו'. הרי התכונות של כל אחד מהם, שונות ומורכבות כל כך, שכמעט אין מקום להתחיל בהשוואות בין אנשים. האחד יותר שכלי, השני יותר רגשי, השלישי שם דגש על פרטים עיצוביים ואומנותיים, וכן הלאה על זה הדרך.
לכן, יש להיזהר מאוד ולהימנע עד כמה שניתן להשוות בין ילדים. לא לומר לילד, מדוע אינך מגיע להישגים כמו חברך. מדוע תוצאות מבחניך, אינם מתקרבים לתוצאותיהם של חברים אחרים בכיתה, וכן הלאה על זה הדרך.
כל אחד עם יכולותיו, כישרונותיו, העדפותיו, יכולת התמדה שלו ועוד ועוד ועוד.
לכן, בכל שיחה עם הילד, יש לדבר על היכולות של אותו ילד, ומיצוי עצמי שלו כמה שאפשר, ללא שום השוואה לילד אחר. כמו שאמר חכם אחד: בבית דין של מעלה, לא ישאלו אדם למה לא היית הגאון מוילנא, אלא ישאלוהו: מדוע לא היית אתה, ומדוע לא מיצית את כל יכולותיך וכישרונותיך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]