ראש גדול / רפי זברגר

חולין פג ע''א

הקדמה

אנו עדיין בפרק ''אותו ואת בנו'' וממשיכים לדון במשנה הראשונה בדף שלנו, במקרים של שחיטת בהמה וביתה או בהמה ובנה, ע''י אנשים שונים. 
 

הנושא

בארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו: אִמָה מכרתי לשחוט, בִּתָה מכרתי לשחוט.
כשאדם מוכר בהמה, ובאותו יום מוכר גם את ביתה או בנה, אין הוא צריך לחשוש, שמא שני הקונים ישחטו את בהמתם באותו יום. הלכה זו נכונה בכל ימות השנה, מלבד ארבעה ימים מיוחדים, בהם יש סבירות גבוהה מאוד ששני הקונים יבקשו לשחוט באותו יום. אי לכך המוכר מחויב להודיע לקונה השני, כי כבר מכר את האם באותו יום. 
אם המוכר אינו מודיע לקונה השני, יכול הקונה השני לתבוע את המוכר על ''מקח טעות'', שהרי אנו מניחים כי קנה את הבהמה כדי לשוחטה באותו יום, אך הדבר נמנע ממנו. המשנה מפרטת מהם אותם ארבעה זמנים: 
ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת וערב ראש השנה, 
בארבעה זמנים אלו, נוהגים להרבות בסעודות, ולצורך כך שוחטים בהמות. מדובר בערב יום טוב של שמיני עצרת, שהוא מוגדר ''רגל בפני עצמו'', ולכן יש חיבה גדולה ליום זה, ערב חג פסח ראשון, וערב שבועות, שגם בהם מרבים בסעודות. המועד האחרון בו מרבים בסעודות הוא ערב ראש השנה, מתוך ביטחון בצור ישועתו שיוציאנו מיום הדין זכים וטהורים. 
וכדברי רבי יוסי הגלילי: אף ערב יום הכפורים בגליל.
רבי יוסי אשר חי בגליל, מוסיף עוד מועד על ארבעת המועדים של חכמים, לאנשי הגליל בלבד. התוספת היא, ערב יום כיפור, שהרי ביום זה מצווה לאכול ולשתות (כל האוכל בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי). 
אמר רבי יהודה: אימתי בזמן שאין לו ריווח, אבל יש לו ריוח - אין צריך להודיעו.
רבי יהודה מסייג את ההלכה אשר למדנו קודם, רק למקרה שמכר את הבהמה הראשונה באותו יום (בלשון המשנה: "אין לו רווח"). אז ורק אז, מחויב המוכר להודיע לקונה השני כי כבר מכר בהמה לאדם אחר באותו יום. אך אם מכר את הבהמה הראשונה יום לפני כן, או יותר מכך (בלשון המשנה "יש לו רווח''), במקרה זה, המוכר אינו מחויב להודיע לקונה השני, כי כבר היה קונה לפניו, אשר קנה את אִמָה של הבהמה שהוא קונה. 
ומודה רבי יהודה, במוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה שצריך להודיעו, בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
רבי יהודה ממשיך ומסייג את ההסתייגות הקודמת, וקובע כי אם שני הקונים של הבהמות, הם חתן וכלה, אשר קנו את הבהמות לקראת חתונתם, אך בשני ימים נפרדים, למרות זאת, חובה על המוכר להודיע להם אחד על השני, כיוון שככל הנראה שניהם מעוניינים לשחוט את בהמה שקנו ביום חתונתם. 
 

מהו המסר?

ניתן לכנת את ההסתייגות האחרונה של רבי יהודה כ''הפעלת ראש גדול''. שהרי לפי הכלל הראשון שקבע רבי יהודה בעצמו, אין צורך להודיע לקונה השני, כי מכר את האמא לקונה ראשון, אם המכירות לא בוצעו באותו יום.
אך אם מפעילים את ''השכל הישר'', ומבינים כי לשני הקונים יש אירוע משותף באותו יום, הרי במקרה זה, אפילו אם קנו בימים נפרדים, חובה עלינו להודיע להם על כך שאסור לשחוט את שתי הבהמות באותו יום.
בחיים יש לנו מצבים רבים, בהם אפשר ''לשחק ראש קטן'' ולהיתלות בכלל זה או אחר, מבלי לחשוב אולי בכל אופן במציאות הנוצרת, הכלל אינו מתקיים, ויש להפעיל כללים אחרים. לכן עלינו "להפעיל ראש גדול", ולחשוב לפני כל החלטה, האם במצבים הנוכחיים ההחלטה היא נכונה, או שמא יש ללכת בדרך אחרת.
ישנה הגדרה מעניינת בויקימילון ל'ראש גדול'': אדם בעל צורת חשיבה רחבה ומקיפה בענינים רלוונטיים, אדם שמוכן להתפשר ולהתחשב בגורמים נוספים על פניו.
אדם שיש לו ''ראש גדול'' הוא אדם ''פתוח'' יותר, אדם המסתכל בראיה רחבה יותר, וגם אדם שאינו נעול על דעתו, אלא מוכן להתפשר, ולראות גם את הצרכים של אנשים אחרים, ולא רק את צרכיו הוא.
ישנה הגדרה נוספת ב''מילון עברי עברי'' המוסיפה לנו עוד נדבך לאנשים עם ראש גדול: רצון לעשות ולהשפיע מעבר לנדרש, מוטיבציה גבוהה. לא רק הסתכלות בראיה רחבה כפי שהגדרנו קודם לכן, אלא גם מוטיבציה גבוהה, ורצון חזק לעשייה תמידית.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]