טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
קאת זו הקוק רחם זו שרקרק – לילית
"אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי. אמר רב יהודה: קאת זו הקוק רחם זו שרקרק. א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם באו רחמים לעולם" (חולין, סג ע"א).
פירוש: אמר אביי: באות שבעופות הוא הקרוי קיפוף, באות שבשרצים הוא הקרוי קורפדאי. אמר רב יהודה: קאת הנזכרת בין העופות הטמאים (שם יח) זו הקוק, רחם זו הקרוי שרקרק. וביחס לרחם הנזכר באותו פסוק, אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם לארץ באו רחמים לעולם, שהוא בא סמוך לעונת הגשמים, שהם רחמים לעולם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: לילית מצויה שם באנגלית: Tawny Owl שם מדעי: Strix aluco
שם נרדף במקורות: קאת , שקנאי?
על הקאת כשקנאי ראו במאמר "שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין".
הנושא המרכזי: לזיהוי הקאת
ברשימת העופות הטמאים בפרשות שמיני וראה אנו מוצאים את הקאת: "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם" (ויקרא, יא י"ח) ובדברים (יד י"ז) "וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ". הקאת מוזכרת בנבואות זעם כסמל לחורבן ושממה. בישעיהו (לד י"א): "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְערֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תהוּ וְאַבְנֵי בהוּ". מפרש רש"י: "וקפוד - עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז ... קו תהו - משפט של שממה. ואבני בהו - משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה". גם צפניה (ב י"ג) מזכיר את הקאת בהקשר דומה: "... וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה צִיָּה כַּמִּדְבָּר. וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי גַּם קָאַת גַּם קִפּד בְּכַפְתּרֶיהָ יָלִינוּ וכו'". כאן מפרש רש"י: "קאת וקפוד – עופות" ו"מצודת ציון" "קאת קפוד - שמות עופות המצויות בחרבות". במסכת מועד קטן (כה ע"ב) אנו מוצאים שהקאת אומצה כביטוי צער בהספד על רבה בר הונא: "פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות. קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער וכו'".
זיהוי הקאת כעוף מתבקש מאד גם בפסוק בישעיהו לאור כך שהוא כולל סדרה של עופות. על פי המלבי"ם (שם) מדובר בשני צמדים של עופות שהראשון בהם מדברי והשני חי במשכנות אדם: "וירשוה קאת וקיפוד - שהם עופות מדבריים, להם יהיה ירושת נחלה: והינשוף והעורב. שמצויים גם בישוב הם לא ירשוה רק ישכנו בה לפעמים דרך עראי, כי שם לא ישכנו בקביעות רק מדבריים". רב יהודה מזהה את הקאת עם עוף הנקרא קוק אך ייתכן והוא זה הנקרא גם קיק: "ולא בשמן קיק וכו'. "מאי שמן קיק? אמר שמואל: שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי: עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו" (שבת, כא ע"א). בירושלמי (וילנא, שבת, פ"ב): "תני רבי ישמעאל [ויקרא יא יח] ואת הקאת זה קיק" בתרגום יונתן (ויקרא) אנו מוצאים גרסה שלישית: "וְיַת אוּתְיָא וְיַת קָקָא וְיַת שַׁרְקָרְקָא".
הקאת כלילית
התיאורים של הקאת וההקשר בו היא מופיעה רומזים על האפשרות שהכוונה לדורס הלילה שהיה נפוץ ביותר - הלילית. דורסי הלילה שכמעט לא ניתן היה לצפות בהם אך קולותיהם עוררו אימה ונקשרו לשדים ורוחות. לא בכדי השם לילית הוא שמה של שדה. שד בשם Lilitu, Lila מופיע בצורות שונות בתבליטים מסופוטמיים, בבליים, אשורים ועוד. גם בגמרא אנו מוצאים את הלילית כשד למשל במסכת שבת (קנא ע"ב): "אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית". מושבם של השדים והרוחות הוא במקומות חרבים ונטושים או מדבריות ולכן הם היו סמל לחורבן. בתקבולת בתהלים (קב ז') "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת" המדבר והחרבות הם סמלים לבדידות. הלילית היא דורס הלילה המדברי ביותר ובמיוחד המין לילית מדבר. המרחקים בין הפרטים גדולים מאד דבר המדגיש את הבדידות. קשה להניח שדורס לילה בולט ונפוץ כלילית לא ימנה בין העופות הטמאים. מסתבר אם כן שהקאת שאיננו יודעים מי היא הוא שם נרדף ללילית.
תמיכה בהצעה לראות בקאת שם של דורס לילה ניתן לקבל ממיקום השם בפסוק לאחר תנשמת המזוהה לכל הדעות כדורס לילה. סיוע נוסף ניתן לקבל מהתרגום ל"קיק" ו"קוק" שמות המזכירים במידת מה את קולותיה של הלילית. הבוגרם והצעירים משמיעים את הקול "קיואיק". שמות אלו הם אם כן שמות אונומטופאיים (האזינו להקלטה כאן). חלק מהמפרשים סבורים שמקור השם "קאת" הוא בכך שהיא מקיאה. פירש האבן עזרא (ויקרא, שמיני): "והקאת יש אומרים שיש עוף מנהג תולדתו להקיא מאכלו". מאפיין זה מתאים לדורסי לילה משום שהם בולעים את טרפם בשלמות ומקיאים את השיירים הבלתי מעוכלים כגוש אחד הנקרא צנפה. בצנפה ניתן למצוא עצמות, שערות ונוצות.
הקאת כשקנאי
המתרגמים החל מהשבעים והלווגטה ועד טריסטרם וחוקרים בני זמננו זיהו את הקאת כשקנאי. רס"ג תרגם את הקאת בכל האיזכורים במקרא ל"קוק"(1). הקוק מזוהה בחיבורים ערביים מימי הביניים עם השקנאי. זיהוי זה נראה בלתי סביר מכמה סיבות. ראשית קשה להניח שהוא עוף טמא שהרי הוא איננו דורס. מיקום הקאת בפסוק בין תנשמת לרחם שולל את האפשרות שהיא איננה דורס קטן יחסית אלא עוף מים גדול. הקאת איננה עוף מים כשקנאי אלא עוף מדבר ("דימיתי לקאת מדבר"). בפסוק "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת" דוד המלך מתאונן על בדידותו כפי שניתן ללמוד מהפסוק שלאחריו "שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג". בניגוד ללילית החיה בבדידות הרי שהשקנאים חיים בלהקות גדולות (תמונה 3) ובוודאי אינם יכולים לשמש כסמל לבדידות. ראו גם במצגת על השקנאים בעמק בית שאן שצילם וערך חנוך פלסר. לצפייה הקש/י כאן.
 |
|
 |
|
תמונה 3. שקנאים ועגורים באגמון החולה צילם: אהד איילי |
|
תמונה 4. שקנאי צילם: Arpingstone |
הקאת כקוקיה
זיהוי יוצא דופן של הקאת מופיע ב"מאור הקטן" (חולין, כא ע"א):
"... וכן זה שכתב שהקורא אינו קוגו"ל כמו שמפרשים בו הרבה אנשים(2) זה ברור הוא בלי ספק, וכן פירשו חכמי ספרד כי הקורא הוא עוף שקורין לו פירדי"ן והוא טהור. והקאת שהוא אחד מכ"ד עופות טמאין הוא קוגו"ל והוא הקי"ק בלשון רבותינו וכו'".
ידידי ר' יוסי אביב"י יגע ומצא שהקוגו"ל הוא כנראה העוף הנקרא קוקיה (Cuculus)(3). בשפות אירופאיות נקראת הקוקיה בנגזרות של שם משותף המזכיר את ה"קוק"(4). בספרדית cuco, באנגלית cuckoo, בצרפתית Coucou, בגרמנית Kuckuck ועוד. רבי זרחיה הלוי מתמודד עם הטעות שהשתרשה להחליף את הקורא שהוא מין טהור בקוגו"ל הטמא. מקור החלפה זו הוא אולי בכך שנאמר על הקורא "קורא דגר ולא ילד" (ראו במאמר "קורא זכר רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין") וגם הקוקיה מטילה ביצים בקיני זרים. הקוגו"ל מוזכר בהקשר אחר בנימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים, חולין, קמ ע"א):
"קורא דגר. זכר הרובץ על ביצי עוף אחר טהור. דאילו נקבה פשיטא, דהכי הוא קרא "והאם רובצת". אבל זכר, כיון דלאו בר דגירה הוא פטרי רבנן. ורבי אליעזר נהי דבזכר דעלמא פטור, מיהו קורא דרכו בהכי. ולפיכך חייב כנקבה: וקורא בלע"ז פירד"א. והוא עוף טהור, ולא אותו עוף שקורין קוגו"ל שהוא עוף טמא ופטור מלשלחו".
בסיום דבריו אומר הנימוקי יוסף שמצוות שילוח הקן אינה קיימת בקוקיה משום שהיא עוף טמא. דברים אלו כמובן תמוהים שהרי הקוקיה אינה דוגרת אלא הפונדקאי שבקינו הטילה את ביציה. זיהוי הקאת עם הקוקיה בעייתי משום שהיא אינה מדברית ואינה דומה לדורסים.
(1) "בצד השם "קוק" קיים בערבית שם דומה ה"קיק". בניגוד למופיע בחז"ל הרי שבערבית אין מדובר בחילופי גרסאות בלבד אלא בשמות של שני מיני עופות שונים. הקיק מזוהה כיום עם העורבני (Garrulus).
(2) ההחלפה בין קורא וקוקיה מופיעה למשל בפירוש רש"י על הפסוק "קורא דגר ולא ילד" (ירמיהו, יז י"א): "קורא דגר - קוק"ו גלונצנ"ט בלעז". ד"ר מ. קטן ("אוצר לעזי רש"י") מתרגם קלוציי"ר (clocier) לקרקר. הוא מביא גרסה המופיעה בדפוסים שבה נכתב קוק"ו גלוצנ"ט ("קוקיה מקרקרת"). על פירוש זה כתב תוס' (חולין, סג ע"א): "... וכן אמר דקורא הוא קוק"ו בלעז ואינו דאותו קוק"ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא וכו'".
(3) קוגו"ל = Cuculus משום ש"ק" מתחלפת בהרבה שפות ב"ג" לפי גיכ"ק.
(4) ייתכן קיים דמיון גם ה"קאת" וה"קוק".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 108-109.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 298-300).
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
