חיים רגועים ושלווים / רפי זברגר

חולין צו ע''א

הקדמה

המשנה הראשונה בדף שלנו עוסקת בשיעור הגיד שיש להוציא מן הירך לפני אכילה. 
 

הנושא

הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולו, רבי יהודה אומר: כדי לקיים בו מצות נטילה.
מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה, האם כל הגיד נאסר, כולל חלקו הפנימי, הבלוע בבשר או שמא רק חלקו החיצוני. 
לפי תנא קמא יש לחטט (פעולה המציינת הוצאת הגיד מהירך) ולהוציא את כל החלקים, גם הפנימיים ביותר. לעומתן, סובר רבי יהודה כי רק החלקים החיצוניים נאסרו מדין גיד הנשה, ולכן אינו חייב לחטט פנימית, ומותר לאכול את הירק עם הגיד הפנימי. ראינו כבר לעיל (צב:) מחלוקת דומה בין רבי מאיר ורבי יהודה. תנא קמא של משנתנו הולך לשיטת רבי מאיר שם בברייתא. שניהם סוברים כי חכמים גזרו גם על הגיד הפנימי, אך אין איסור מדאורייתא לאכול את הגיד הפנימי. 
האוכל מגיד הנשה כזית - סופג ארבעים.
למרות שאין בגידים טעם, שיעור אכילתו להתחייב הוא כזית, בדומה לשאר איסורי אכילה. ומכיוון שעבר על איסור לאו מן התורה, הרי הוא מתחייב בשלושים ותשע מלקות, כמו על כל לאו שיש בו מעשה.
אכל מזה כזית ומזה כזית - סופג שמונים, רבי יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים:
אם אכל מגיד ירך ימין וגם מגיד ירך שמאל, לתנא קמא עבר על שני איסורים, אליבא דשיטתו שהוזכרה כבר במשנה בדף פט:, ולכן לוקה פעמיים. לפי רבי יהודה אשר גם הוזכרה לעיל, הסובר כי איסור גיד הנשה אלא של רגל ימין. לכן, סובר כאן רבי יהודה כי עבר רק על איסור אכילת גיד נשה של רגל ימין, ולכן לוקה ''רק'' שלושים ותשע מלקות. 
 

מהו המסר?

כדי להבין את שיטת רבי מאיר (תנא קמא במשנתנו) ניזכר בשיטתו בכל הש''ס כי הוא התנא החושש למיעוט. ייתכן שקביעתו במשנה שלנו ובברייתא בדף צ''ב כי יש לחטט ולהוציא ''כל זכר'' של גיד הנשה, גם אם הוא עמוק בתוך ירך הבהמה נובע מאותה ''השקפה'' כי יש לחשוש למיעוט.
ניתן אולי לומר כי שורש מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה אצלנו, טמון בשתי השקפות עולם כיצד לנהוג בחיים. האם ''לזרום'' או לחשוש כל הזמן, אולי יש מיעוט מסוים אשר ''מפריע'' ויש ''לטפל'' גם בו. רבי מאיר לא נח ולא שקט, עד אשר הוא סוגר את כל הפינות, גם אם הם מיעוט, וגם אם הם נסתרים ומוחבאים בתוככי הגוף, כמו במקרה של גיד הנשה. לעומתו, רבי יהודה הולך עם הרוב, פוסק בגיד הנשה כי מה שנסתר ואינו אסור מן התורה, ואינו חושש כל הזמן למיעוטים.
אנו יודעים כי במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה , ולכן ההלכה במשנתנו היא כרבי יהודה, שכאמור אינו חושש לגיד אשר נמצא בתוככי ירך הבהמה.
נראה כי ניתן להסיק לאור פסק הלכה זה, גם ''לחיינו הרגילים''. יש לשאוף ''לזרום בחיים'', לא לחשוש לכל מיני מיעוטים או דברים שאינם נראים לעין, רק כדי ''לסגור את כל הפינות''. כיוון זה בחיים, אשר אינו חושש כל הזמן אולי עשינו משהו לא טוב, אולי לא התייחסנו לפינה שולית זו או אחרת יגרום לנו לחיות חיים יותר רגועים ושלווים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]