גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קנ"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף צה ע"ב - צו ע"א
מדוע לא הכירוהו אחי יוסף כששמעו את קולו בטביעות עינא דקלא?
אמר רבא, מרישא הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא, דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעות עינא, השתא דשמעתינהו להני שמעתתא (-שהתירו איסורים בטביעת עין) אמינא טביעות עינא עדיפא, דאי לא תימא הכי, היאך סומא מותר באשתו, ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא ("שנתן דעתו להכירה בקול". רש"י), הכא נמי בטביעות עינא (צה ע"ב - צו ע"א. כיו"ב איתא גם במס' גיטין כג ע"א).
מסוגיא זו - בה מבואר שניתן לסמוך על שמיעת קולו של אדם ולפי זה להכירו - הקשו המפרשים כלפי מה שכתוב בתורה (בראשית מב, ז-ח): "וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם וגו'. ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו", ואמרו רז"ל (כתובות כז:; ב"מ לט:): "מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן", ולכן הם לא הכירוהו בטביעת עין של צורתו ודמותו, ברם עדיין תמוה מדוע לא הכירוהו בטביעת עינא דקלא, שהרי שמעו את קולו בדברם אליו. [ראה 'זרע ברך' (פר' מקץ, דרוש א בהג"ה ד"ה וירא יוסף), שביאר כפל הפסוקים: "וירא יוסף את אחיו ויכרם" וגו', ושוב נאמר: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו", כי יוסף הכירם בשני דברים, בצורתם - ועל זה נאמר תחילה: "וירא יוסף את אחיו ויכרם" וגו', שהכירם בצורתם, ואחרי כן כשענו לו: "מארץ כנען לשבר אכל', הכיר אותם בטביעות עינא דקלא, ולכן נאמר שוב: "ויכר יוסף את אחיו", ואילו "והם לא הכרהו" - לא בצורתו ולא בקולו].
ומצינו כמה תירוצים עלי קושיא זו: בספר 'יעלת חן' להג"ר ארי' יהודה לייב תאומים אב"ד בראד (בפר' ויגש) כתב, משום שיוסף דיבר אליהם באמצעות מתורגמן, ולא שמעו בעצמם את קולו של יוסף כלל, ולכן שפיר לא הכירוהו, ומבאר בזה מה שנאמר בפר' ויגש (שם מה, יב): "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם", וברש"י: "כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש", ולכאורה, היאך מוכח מזה שהוא יוסף, שמא אחר הוא המכיר ברוח הקודש, והתירוץ הוא, כי עתה דיבר אליהם יוסף בנוכחותם ללא מתורגמן, ושפיר אמר: "והנה עיניכם רואות וגו' כי פי המדבר אליכם", ותוכלו להכירני בטביעות עינא דקלא.
הגאון הר"ר יהונתן אייבשיץ זי"ע כותב בספרו 'תפארת יונתן' (פר' מקץ): "כי הנה אמרינן בגמרא דסומא האיך מותר באשתו, דבשלמא אדם אחר רואה אותה ומכירה בטביעת עין, משא"כ בסומא, ואמרו שמכירה בקלא, אבל כל לשון ולשון מתחלף בטוב הדבר ונעימת המליצה אם חזק אם רפה, עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת אינו מכירו בקלא, ולכך המה שדברו בלשון הקודש בהיות יוסף אצלם, ועכשיו נמי היו מדברים בלשון הקודש, היה יוסף מכיר אותם בקלא, אף שנפתלי וזבולון נשתנו בחתימת זקן ופרצוף פנים, כמ"ש הרמב"ן, אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ בלשון מצרי, לא היו יכולים להכיר את יוסף על ידי הקול". והמורם מדבריו, כי טביעות עינא דקלא אינה כי אם בשפה שהאדם מורגל בה, אמנם כשישמע את חבירו מדבר בשפה שהוא אינו מורגל בה, לא ניתן להכיר על ידי הקול, ולכן לא הכירו השבטים את יוסף, ואילו הם - כשדברו בלשון הקודש - הכירם יוסף מיד, ובדבריו מבואר גם מה שנאמר לאחר מכן: "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם", וברש"י: "כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש", כי עתה כשדיבר עמהם בלשה"ק שפיר הכירוהו בקולו.
היסוד האמור מובא ב'פרדס יוסף' (פר' מקץ) בשמו של כ"ק בעל ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל שאמרו מדנפשיה, ומביא בשמו גם נוסח אחר, כי יתכן שכל הענין ד'טביעות עינא דקלא' לא שייך כי אם בשפת לשון הקודש, ולא בלשונות אחרים [ואין זה תלוי אם רגילים לדבר בשפה זו או לא], ועל כן כשדיבר יוסף אליהם בשפה המצרית לא הכירו את קולו, משא"כ לאחר מכן כשדיבר עמהם בלשה"ק.
בספר 'דברי שאול' עה"ת להג"ר יוסף שאול זצ"ל אב"ד לעמברג (פר' מקץ שם) מיישב כי מאחר שדבר אתם קשות - הרי שינה קולו, ולכן שפיר לא הכירוהו, משא"כ הם לא שינו את קולם, ושפיר הכירם יוסף הצדיק.
בספר 'הדרת מרדכי' עה"ת להג"ר מרדכי אב"ד אושמינא שבליטא (מתלמידי תלמידיו של הגר"א) כתב, כי כאשר עזבוהו היה קולו כנער, ואילו עתה היה בשנות בגרותו, ויתכן שכבר השתנה קולו, ולכן לא הכירוהו. יסוד זה אכן מצינו בפוסקים, שכל מקום שיש לומר שנשתנה קולו מחמת בגרות וזקנוּת אין סומכים על הכרת הקול, וכפי שהאריך בזה הגה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע בתשובותיו (אבה"ע סי' לב), שטביעות עינא דקלא עשוי להשתנות, וכשם שמצינו בצורת האדם שמשתנה (כמו שהיה אצל יוסף עצמו), כן הקול עשוי להשתנות, וציין שם לדברי הגמרא במס' בבא בתרא (קסז:), וכן האריך בזה הגאון בעל ה'משכנות יעקב' מקארלין זצ"ל בתשובותיו ('קהלת יעקב' סי' ו. עעו"ש).
עוד ניתן ליישב על פי חידושו של ה'שאילת דוד' (שו"ת, אהע"ז סי' י), שאין לסמוך על הכרה דטביעות קלא אלא כשהוא חוקר על אדם מסויים ומכירו על פי קולו, אבל השומע קול והוא מכיר שזהו קולו של פלוני, אין סומכים אז על הכרתו, שאפשר שטועה. ולפי זה לא קשה מידי, כי כשבאו השבטים לקנות אוכל, לא עלה בדעתם שיוסף הצדיק עומד לפניהם, ובוודאי לא באו לחקור עליו האם הוא יוסף, ולא היתה זאת כי אם שמיעה בעלמא, ושפיר לא הסיקו שיוסף הוא. אכן, הרבה אחרונים חולקים על דבריו (ראה בארוכה 'אנציקלופדיה התלמודית' ערך טביעות קול), ולעולם סומכים על טביעות קול, והגם שלא היתה אלא שמיעה בעלמא.
