הבנות עמוקות / רפי זברגר

חולין קה ע''א-ע''ב

הקדמה

לאחר שלמדנו בדף ק''ד כי יש חיוב ליטול ידיים בין אכילת גבינה לאכילת בשר, דנה הגמרא בדף ק''ה במספר סוגי נטילת ידיים: 
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיין: מים ראשונים – מצוה, ואחרונים - חובה... 
מים שנוטלים לפני האוכל, מה שאנו קוראים היום ''נטילת ידיים לסעודה'' הינה מצווה, ומים אחרונים שנוטלים לפני ברכת המזון, דרגתם ''גבוהה'' יותר והם לא רק מצוה אלא חובה. 
הגמרא בהמשך מסבירה את טעם מים אחרונים: מלח סדומית יש שמסמא את העיניים. 
כלומר, יש חשש שאדם נוגע במלח תוך כדי הסעודה, ולאחר מכן משפשף את העיניים, ויכול להזיק לראיה, ולכן חייבו חכמים ליטול ידיים לפני ברכת המזון. 
מים ראשונים ואחרונים – חובה, אמצעיים – רשות. ראשונים - נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים - אין נוטלין אלא בכלי, ואמרי לה: אין נוטלין על גבי קרקע. 
הברייתא מייחסת למים הראשונים גם כ''חובה'', למרות שהם בעצם ''רק מצווה'', כיוון שביחס למים אמצעיים שהינם אלא רשות (מים בתוך הסעודה), ניתן להגדיר מים ראשונים הם חובה, אבל כאמור מים ראשונים הינם מצווה ולא חובה. 
הברייתא מוסיפה כי מים ראשונים ניתן ליטול או בכלי על גבי קרקע, ומים אחרונים חייבים בכלי ולא על גבי קרקע. 
את ההסבר לכך נלמד בהמשך. 
מים ראשונים - נוטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים - אין נוטלין אלא בצונן, מפני שחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא:
מים חמים אינם מורידים את הלכלוך, אלא רק ''מבליעים אותו בידיים''. ולכן, במים אחרונים יש ליטול במים יותר ''חזקים'' ואין ליטול במים חמים. יש דיון בגמרא, מה הכוונה חמים, האם "כדי שהיד סולדת בהם" (בערך 42 מעלות צלסיוס) או יותר מכך. 
 

הנושא

הגמרא מביאה שמונה ''הבנות'' של אביי, אשר הסביר תופעות מסוימות בהסבר ''רציונאלי'', עד ששמע מפי רבו (רבה) הסבר יותר ''עמוק''. אנו נתמקד בתופעה הראשונה, אשר קשורה לנושא ''מים אחרונים'' שדברנו עליהם זה עתה (כל שאר התופעות אינם קשורות בתוכנן, אלא רק בצורתן – הבנה של אביי, והסבר אחר של רבה).
אמר אביי: מריש הוה אמינא, האי דלא משו מיא בתראי על ארעא, משום זוהמא.
אביי חשב בתחילה כי ההסבר לאיסור ליטול מים אחרונים על גבי הקרקע, כיוון שמים אלו מסירים לכלוך משיירי האוכל, ואם יפלו על גבי הקרקע עלולים להתקלקל ולהימאס.
אמר לי מר: משום דשריא רוח רעה עלייהו.
רבה, רבו של אביי הסביר לו כי מים שנופלים על גבי הקרקע יש ''רוח רעה'', ועלולים להזיק לאדם שידרוך עליהם. 
 

מהו המסר

שמונה הבנות היו לאביי, ושמונה ''תיקונים'' תיקן אותו רבה רבו. שמונה הבנות ''רציונאליות'' של אביי, ושמונה הבנות 'רוחניות ועמוקות'' יותר של רבה. ניתן ללמוד מכך מספר תובנות:
1. למרות שאנו חיים בעולם מערבי, החושב כי כל תופעה יש להבין, ''ואם לא מבינים – אין משמעות'', הרי שאנו לומדים כאן, כי יש בהחלט הסברים עמוקים מיני ים, שבשכלנו הקט אין לנו הבנה בהם, אך קיימים ופועלים.
דוגמא אחת ראינו לעיל העוסקת ב''רוח רעה''. בוודאי תופעה שאין לחקור אותה במעבדות מחקר באקדמיה, אלא בהחלט יש לקחת אותה כנתון, ולהתייחס אליה כאקסיומה בלתי ברורה באופן רציונאלי, אך קיימת בפועל.
2. ריבוי ההבנות של אביי וה''תיקונים'' של רבו, מלמדים אותנו קצת צניעות וענווה. מי גדול כאביי, גדולי אמוראי בבל, ובכל אופן, חושב שמבין כל פעם מחדש תופעה זו או אחרת, אך מסתבר שוב ושוב, כי הבנתו לא הייתה שלמה ומלאה, ויש הבנות הנסתרות מבינתו, והוא כמובן מקבלם מפי אומרם ללא כחל וסרק.


ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]