נתינת לחם למי שלא נוטל ידיים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קז ע''א
בגמרא נאמר שאסור לתת פרוסת לחם ליהודי שלא נטל את ידיו, אפילו אם נותנים את הפרוסה ישר לתוך פיו. משום שכל האוכל לחם צריך ליטול ידיים, גם אם הוא לא נוגע בלחם.
בבירור ההלכה מובא מה שכתבו תלמידי רבנו יונה על מסכת ברכות: "יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ונראה שכיון שמתכוין לעשות מצוה שנותן בתורת צדקה מותר".
הבית יוסף מקשה על רבנו יונה ממה שנאמר בסוגייתנו שאסור לתת פת למלצר שלא נטל ידיו, אף על פי שהנתינה הזו גם היא מצווה. על פי זה פוסק המחבר בשולחן ערוך שאין לתת לאכול לאדם אלא אם כן יודעים שיברך על האוכל. הרמ"א מביא בדבריו את דעת רבנו יונה שאפשר להקל אם נותנים בתורת צדקה.
עוד מובאים בבירור ההלכה דבריו של הגרש"ז אויערבך: "במי שבא אליו אורח חשוב, אשר איננו שומר תורה ומצוה, אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה, וגם תומך במוסדות תורה וכדומה, ואם הבעה"ב לא יתנהג אתו בנימוס המקובל לכבד אותו במידי דמיכל ומשתי... וכמו כן אם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חו"ש ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה... נכון באמת לכבד אותו באכילה ושתיה, ולא לחשוש כלל לאיסור של לפני עור לא תתן מכשול", כי עדיף להכשילו באכילה ללא ברכה מאשר להרחיקו מהתורה ולהכשילו בשנאה להולכים בדרך התורה.
