לחזור שוב ושוב / רפי זברגר

חולין קיג ע''א

הקדמה

במשנה הראשונה של הפרק (קג:) למדנו בין היתר את ההלכה הבא: 
... ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים..
הגמרא שם הסיקה כי תנא של המשנה סובר כי בשר עוף בחלב הינו איסור דאורייתא, שהרי אם זה רק איסור דרבנן, לא ייתכן שחכמים יעשו ''גזירה לגזירה'' ויגזרו הרחקה שאסור לשים על השלחן עוף וגבינה מחשש שמא יאכלו עוף וגבינה, כאשר אכילת עוף וגבינה בעצמה הינה רק איסור דרבנן. לכן, מסיקה הגמרא כי התנא סובר שיש איסור מן התורה בעוף וגבינה. 
במאמר זה נדון על המשנה הראשונה בדף שלנו.
 

הנושא

המעלה את העוף עם הגבינה על השלחן - אינו עובר בלא תעשה:
המשנה קובעת כי העלאה על שולחן אחד אינו איסור דאורייתא, ולכן אינו עובר על לאו. מדייקת מיד הגמרא:
הא אוכלו - עובר בלא תעשה.
אבל אם אכל עוף בגבינה, ולא רק העלה על השולחן, לכאורה אמור לעבור על איסור לאו.
שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא!
מסקנה מתבקשת מכך כי איסור עוף בחלב הינו איסור דאורייתא, שהרי אחרת לא היו עוברים על לאו באכילת עוף בחלב.
מסקנה זו מחזקת את המסקנה מתחילת הפרק שצוטטה בהקדמה, כי איסור בשר עוף בחלב הינו דין דאורייתא. 
אימא: המעלה את העוף עם הגבינה על השולחן אינו בא לידי לא תעשה:
הגמרא דוחה את המסקנה ו''מתקנת'' את לשון המשנה ואומרת, כי כוונת המשנה ללמד שהמעלה בשר עוף בחלב על שולחן אחד, אינו עובר על איסור דאורייתא, ואין לחשוש מפעולה זו, שהרי גם האוכל בשר עוף בחלב, אינו עובר על איסור דאורייתא אלא רק איסור דרבנן. כלומר, אין אנו מדייקים כפי שחשבנו בתחילת הגמרא שהאוכל עוף בחלב עובר על איסור דאורייתא, אלא דווקא להיפך: אין לחשוש כלל בחיבור עוף וחלב באותו שולחן, כיוון שאין שום איסור באכילתם יחדיו.
אם כן, מדוע באמת אסרו להעלות עוף וחלב על שולחן אחד, כנראה יש לומר, כי אם נתיר להעלות עוף עם חלב, יבואו להעלות גם ''בשר רגיל'' עם חלב באותו שלחן, וזה כמובן איסור דאורייתא. 
ישנה עוד משנה בפרקנו העוסקת בסוגיא ''העלאת עוף וחלב על השולחן, בה מצאנו מחלוקת בית הלל ובית שמאי:
העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל. 
אמר רבי יוסי זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. 
גם לפי בית שמאי וגם לפי בית הלל אסור לאכול עוף וגבינה, אך מחלוקתם האם גוזרים שלא להעלותם על שולחן אחד. 
בית שמאי מתירים להעלותם על שולחן אחד, ובית הלל אוסרים. המשנה מציינת שזו אחת הפעמים הבודדות שבית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים. 
מפשט המשנה שלנו לכאורה ניתן להבין כי היא סוברת כמו בית הלל, שאמנם יש איסור להעלותם על שולחן אחד מדרבנן, אך לא מתחייבים על כך באיסור דאורייתא. שהרי אם היה מותר להעלותם גם מדרבנן, הייתה המשנה צריכה ללמד זאת, והיינו מסיקים לבד, שאם אין איסור דרבנן, בוודאי ובוודאי שאין גם איסור דאורייתא. 
נסכם את שלושת המשניות העוסקות בנושא: המשנה הראשונה (ק''ג:) קבעה כי אין להעלותם על שולחן אחד. המשנה השניה הביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנושא, ולפיה יוצא שהמשנה הראשונה פסקה כבית הלל. גם המשנה השלישית ככל הנראה פסקה כבית הלל, והוסיפה ואמרה כי אין איסור דאורייתא בהעלותם על שולחן אחד. 
 

מהו המסר

''הדיון המפוצל'' באותו נושא בשלוש משניות שונות, שאינן נלמדות זו אחר זו, כנראה מלמד אותנו כי נושא זה ''העסיק'' את חכמנו, ובעקבותיהם גם את רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, ולכן חוזרים על אותו נושא מספר פעמים, מזוויות שונות, כדי ''לסגור את הנושא'' מכל הכיוונים.
ניתן ללמוד מכך, כי ישנם נושאים בחיים אשר מעסיקים אותנו יותר מנושאים אחרים. לנושאים הללו, אפשר ואולי אף צריך לחזור, ללמוד ולשנן אותם שוב ושוב, כדי שיחדרו לליבותנו, כדי להפנימם עמוק עמוק פנימה.
יש אנשים אשר ''דואגים'' מחזרה על אותם דברים מספר פעמים, ומסתפקים באמירה חד פעמית בכל נושא. להם נאמר, כי בנושאים החשובים לנו, ומעסיקים אותנו יותר מנושאים אחרים, כדאי לחזור ולדבר עליהם, מבלי חשש ומורא.


ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]