הבדל באיסור אבר מן החי בין יהודי לגוי

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

חולין קכא

איסור אבר מן החי הוא אחד משבע מצוות בני נח. בדרך כלל כאשר גוי שוחט בהמה, כל זמן שהבהמה מפרכסת היא עדיין נחשבת כ"חי", ולכן יש בה איסור אבר מן החי, ואילו כאשר יהודי שוחט בהמה – ברגע שהבהמה נשחטה היא כבר מפסיקה להיחשב "חי" ונחשבת כבשר גם בזמן שהיא עדיין מפרכסת. במשנה ובגמרא מבואר שאם יהודי שחט בהמה עבור גוי, אפילו חזיר, ועשה מעשה שחיטה על פי כל הכללים ההלכתיים – אזי מיד עם גמר השחיטה משתנה ההגדרה שלה והופכת מ"חי" לבשר, גם בזמן שהיא עדיין מפרכסת. דין זה מוסבר על ידי רש"י על פי הכלל האומר שלא יכול להיות דבר שמותר ליהודי ואסור לגוי, וכפי שמסביר רש"י במסכת סנהדרין שעם ישראל נבדל משאר הגויים כדי להתקדש יותר ולא כדי להקל יותר מהם.

הרמב"ם אינו פוסק כך להלכה, ובבירור ההלכה (לעיל בדף לג) מובאים הסברים שונים לדעתו, ויש אומרים שהוא לא מקבל את הכלל שכל דבר המותר ליהודי בהכרח מותר גם לגוי, אלא לדעתו ישנם דברים שאסורים לגוים ומותרים ליהודים.

עוד מובא שם שר' יהונתן אייבשיץ מבאר שאיסור אבר מן החי לגוים נלמד מהפסוק שנאמר לבני נח "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" ואילו איסור אבר מן החי ליהודים נלמד מפסוק אחר "ולא תאכל הנפש עם הבשר", ולכן ייתכן שישנן הגדרות שונות ודינים שונים ליהודים ולגוים באיסור זה.