חשיבות התפילה במניין

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

חולין קכג

בגמרא נזכרו כמה דברים שצריך אדם ללכת עבורם מרחק של ארבעה מילין, ואחד מהם היא התפילה. בבירור ההלכה (למסכת פסחים) מובאים כמה פירושים לעניין זה. יש מפרשים שהכוונה היא שצריך ללכת עד ארבעה מילין כדי ליטול ידיים לתפילה. יש מפרשים שהכוונה היא ללכת כדי להתפלל במניין. יש מפרשים שהכוונה היא ללכת כדי להתפלל ביישוב הדעת, במקום המיוחד לתפילה, ועוד פירושים אחרים.

להלכה השולחן ערוך מביא את שני הפירושים שעניינם נטילת ידיים לתפילה ותפילה במניין. על פי המבואר בגמרא אדם ההולך בדרך צריך לטרוח ללכת מרחק של עד ארבעה מילין (כ-72 דקות) אם ההליכה היא בכיוון שהוא הולך ממילא. אולם אם המניין נמצא בכיוון ההפוך, לאחריו, אז צריך לטרוח רק עד מרחק של מיל (כ-18 דקות). המשנה ברורה מביא את דעת האחרונים שהיושב בביתו דינו כמהלך לאחריו, שאינו חייב לטרוח ללכת כדי להתפלל במניין אלא עד מיל בלבד, אולם בבירור ההלכה מובאת דעת המאירי הסבור שסתם אדם חייב לטרוח וללכת מהלך של ארבעה מילין.

הרב פיינשטיין זצ"ל נשאל על ידי יהודי שהיה יושב ועוסק בתורה בביתו מאוחר בלילה, האם הוא צריך "לבזבז" את הזמן כדי להתפלל בציבור. תשובתו היא שמהסוגיה שלנו רואים שהחיוב להתפלל בציבור הוא לא רק הידור ומעלה סתם, אלא זהו חיוב ממש, ולכן אין בזה הבדל בין מי שהוא תלמיד חכם שעוסק בתורה למי שאינו כזה.