שני סוגים של אכילה בדרך של גדולה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
חולין קלב ע"ב
בגמרא אומר רב חסדא שכאשר הכהנים אוכלים את מתנות הכהונה: הזרוע, הלחיים והקיבה, הם צריכים לאכול באופן של צלי בחרדל, כי לגבי מתנות כהונה נאמר בתורה שהן ניתנו לכהנים "למשחה", כלומר לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים.
בבירור ההלכה מובא שכך גם פוסק הרמב"ם לגבי מתנות אלו: הזרוע , הלחיים והקיבה, אבל לגבי אכילה של קרבנות הוא פוסק שמותר לכהנים לאכול אותם בכל מאכל ולאכלם צלויים, שלוקים ומבושלים. המפרשים דנים כיצד ליישב את שני פסקי הרמב"ם, ואחד הפירושים הוא שישנם שני סוגים של אכילה בדרך של גדולה: אכילת צלי בחרדל, שהיא גדולה שניכרת כלפי חוץ, ואכילה כפי רצונו של האדם, שהיא גדולה פנימית שמאפשרת לאדם לבחור לעשות כרצונו. לגבי מתנות כהונה שניתנות לכהנים חלף עבודתם ציותה התורה שיאכלו צלי, שתהיה גדולה הניכרת כלפי חוץ, כדי להדגיש את מעמדם של הכהנים שאינם דומים לפועל האוכל אצל בעל הבית שאינו רשאי לאכול צלי בדרך גדולה, ואילו לגבי אכילת קדשים שבהם אין צורך להראות דרך אכילה מסויימת רשאים הכהנים לאכול כפי חפצם, דהיינו בדרך הגדולה הפנימית: שיכולים לאכול כפי הנאתם.
גם אצל מלך המשיח שאנו מצפים לו ישנם שני סוגי הגדולה הללו: גדולה חיצונית וגדולה פנימית. ואפשר שעל כך אנו מבקשים בברכת ההפטרה: "על כסאו לא ישב זר" – כלפי הגדולה הפנימית, "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" – כלפי הגדולה החיצונית.
