השח שיחת חולין

בית המלך (בוים) הלכות תלמוד תורה א הלכה ח: "ולפענ"ד נראה עפי"ד הפרמ"ג או"ח סימן ש"ז במש"ז שכ' דלרבא דס"ל השח שיחת חולין עובר בעשה דודברת בם ולא בדברים בטלין דזהו דוקא באנשים דשייך בהו לימוד התורה. אבל בנשים דל"ש בהו לימוד התורה ליכא בהו איסור עשה דודברת בם ע"ש. אך למ"ד דעובר בלאו מחמת קרא דכל הדברים יגעים משמע דאפילו נשים מוזהרין ע"ז דהא קרא משמע בין איש ובין אשה. והיינו כמו שפירש"י ביומא שם דשיחת חולין היינו שיחת הילדים וקלות ראש דאע"ג דאשה פטורה מלימוד התורה מ"מ מוזהרה על שחוק וקלות ראש".

במחילה בכבוד ; מפסוק כל הדברים יגעים - משמע - איש - איש ולא אישה, ויש טעם למיעוט אישה- ברש״י על הפסוק - ״אם מחליף עסק התורה וכו. ועוד שלעיל השתמש הקהלת בלשון ״אדם״ , וכאן אישה, לדייק?

כגון בבראשית מה, א וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וכי נשים עמדו? ובהרבה מצוות השייכות באשה נאמר איש: שמות יב, ג וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. שמות יב, ד אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה. שמות יב, כב וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. שמות יב, מד וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ. שמות כא, יב מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. ועוד רבים. אלא זיל בתר טעמא. היות שהאיסור הוא משום שהדברים יגעים ומקלקלים, סברה היא שגם אשה בכלל. ובכל מקום שהזכיר קהלת איש גם אשה בכלל. קהלת ד, ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. קהלת ו, ב *אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי *אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא. קהלת ו, ג אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל. קהלת ז, ה טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים. קהלת ט, טו וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.

לשון רש״י קהלת - כָּל־הַדְּבָרִים יְגֵעִים וְגוֹ' לֹא תִשְׂבַּע עַיִן וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן. מוּסָב עַל "מַה־יִתְרוֹן". אִם מַחֲלִיף הוּא עֵסֶק הַתּוֹרָה לְדַבֵּר בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, הֲרֵי הֵם יְגֵעִים, וְלֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת־כֻּלָּם, וְאִם בְּמַרְאִית הָעַיִן בָּא לַעֲסֹק, עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע, וְאִם בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, אָזְנוֹ לֹא תִמָּלֵא. *מחליף עסק התורה* ועוד, מלשון שולחן ערוך הרב משמע כנ״ל - הלכות תלמוד תורה פרק ג - ו וגם המתפרנס ממעשה ידיו ואפילו תורתו עראי בקביעות עתים לא הותר לו מן התורה אלא לעסוק בעסקיו שהם צרכי פרנסתו ומשא ומתן ממה שאמרה תורה ואספת דגנך אבל לא בדברים בטלים לגמרי בין לדבר בין לשמוע כי בכל עת שאינו עוסק בפרנסתו חייב לעסוק בתורה בכל עת שאפשר לו. משמע להדי שאיסור דברים בטלים נובע מחיוב בתורה. (ועוד, פשטות לשון הפסוק בקהלת אומר שכל הדברים של הבלי הזמן הם יגעים, וזה כולל הכל, כולל דיבור של פרנסה או דיבור של שיחת חולין. ופירוש הפסוק שאין לדברים האלה תחליט וסוף כמו שביארו המפרשים ״ולא יוכל להשיג את כולם״ ״עין לא תשבע״ ״אוזנו לא תמלא״. וא״כ אך שייך שר׳ אחא הוציא מפה רק איסור דברים בטלים ולא כלל איסור דיבור פרנסה או שיחת חולין. אלא וודאי שלשון הפסוק מורה כן, שלגבי אוזן ועין כתוב לא תשבע/לא תמלא, ולגבי דברים כתוב ״לא יוכל איש״ ולא כתב ״לא תמלא פה״ או כיוצא בזה, ונימצא משמע שיש איסור של ״לא יוכל לדבר״. אמנם מפסוק עצמו איני יכול ללמוד מה הם אותם הדברים שאותם ״לא יוכל לדבר״ שהרי בפשוט הפסוק כלל את כל הדיבורים כנ״ל. ויוצא שגם ר׳ אחא צריך את הדרשה של רבא לילמוד מהו אותו דיבור שכאן קהלת דיבר אליו לאיסור (חוץ כל הדיבור כולל מותרים שאין בהם תחליט) ומהו אותו דיברו? - דיבור *אחרים*. אחרים ממה? מדברי תורה. אמנם מי שאינו בתורה אין זה בשבילו דיבור ״אחר״. (ויומתק בלשון רש״י כאן - ״אם מחליף את עסק התורה, (1) הרי הם יגעים. (2) לא יוכל להשיג את כולם. ולכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך, שהרי בגלל שלא יוכל להשיג את כולם בגלל זה - הם יגעים. אלא בא זה לרמז, מה עושה אותם דברים יגעים? - חילוף בדברי תורה. ועוד יש דברים של היתר שאותם לא יוכל להשיג את כולם)).