טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קואי וקקואי אסירי קקואתא שריא – קוקיה אירופית
 

"אמר אביי: קואי וקקואי אסירי, קקואתא שריא. במערבא מלקו עילוה, וקרו לה תחוותא" (חולין, סג ע"א). 

פירוש: אמר אביי: העופות הקרויים קואי וקקואי אסירי [אסורים], קקואתא שריא [מותרת] ואילו במערבא מלקו עילוה [בארץ ישראל היו מלקים עליה] את מי שאוכל אותה, וקרו [וקוראים] לה תחוותא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: קוקיה אירופית           שם באנגלית: Common Cuckoo           שם מדעי: Cuculus canorus

שם נרדף במקורות: קקואתא, תחוותא ?  


הנושא המרכזי: לזיהוי "קואי", "קקואי" ו"קקואתא"


ל. לוויזון מזהה קקואתא עם הינשוף וזאת לדבריו על פי רש"י במקום שפירש "צואיטא" (chouette). הוא מביא את פירושו "עוף הצועק בלילה צואיט"ה בלע"ז". יש להעיר שבנוסחאות שלפנינו הדיבור המתחיל לפירוש זה הוא "באות שבעופות" ולא "קקואתא" דבר המטיל ספק בהסתמכות על רש"י. מזיהוי זה עולה שישנם מקומות בהם הינשוף מותר באכילה דבר שכמובן לא סביר. בהמשך דבריו מביא לוויזון את דעתו של לנדאו(1)  לגבי שני המינים האסורים קואי וקקואי אותם הוא מתרגם ללא הסבר כקורמורן ושקנאי. לוויזון דוחה את דבריו משתי סיבות: א. השקנאי נקרא בשם אחר (ראו במאמר "שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין"). ב. מוזר מאד למצוא שני עופות פעילי יום המוזכרים יחד עם הינשוף דורס הלילה. בהמשך הערך מביא לוויזון את תרגומו של (?) Burdorf שסבר שמדובר בשני דורסי לילה (Kautz) האחד גדול יותר ולכן הוספה לשמו האות "ק". "קואי" הקטן אולי דורס הלילה הכוס וה"קקואי" הגדול העשוי להיות לילית מצויה.

ח. י. קאהוט (ערך "קק") מביא את דעתו של לוויזון ומוצא דמיון בין השם "קוקאי" ובין השם בגרמנית Kautz או Kautzchen (?). קאהוט מציע אפשרות זיהוי נוספת והיא הקוקיה. הוא מוצא קשר בין "קוקאי" ל – cucus בלשון "רומי אמצעי" והשם הצרפתי Kukuk שהוא השם האונומטפאי של הקוקיה (תמונה 1). להצעה זו יש בעיניו יתרון משום שבלעדיה הקוקיה אינה מוזכרת בש"ס. לעומתו לוויזון טען שהקוקיה אינה מוזכרת בתלמוד אלא רק במפרשים ומזכיר את פירוש רש"י בחולין (סב ע"א): "והני מילי דלא דריס - כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים שגדלין בבתים שקורין קוקוא"ה"(2). בירמיהו (יז י"א) הוא מזהה את הקורא כקוקיה: "קורא דגר - קוק"ו גלונצנ"ט בלעז". ד"ר מ. דור מתרגם את לעזים אלו ל"קוקיה מקרקרת". תוספות (שם, ד"ה נץ) חלקו על זיהויו של רש"י וכתבו: 

"... וכן אמר דקורא הוא קוק"ו בלעז ואינו דאותו קוק"ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפ' שילוח הקן (לקמן קלח: קמ:) דר' אליעזר מחייב בשילוח מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל כולהו מודו דגופו טהור".

מ. דור מעלה השערה שמדובר בשם אונומטפאי אחר והוא אחד ממיני הסוג קטה (תמונה 2). לענ"ד זיהוי זה בעייתי לאור כך שהקטות הן סוג צמחוני המקורב ליונים ואין סיבה להניח שאינן מותרות לאכילה.
 

תמונה 1. קוקיה אירופית         צילם: משה חובב		תמונה 2. קטה סנגלית        צילם: Mike Prince

(1) משה בן ישראל הלוי לנדאו, 1788 - 1852.
(2) לוויזון מעיר שכנראה גידלו את הקוקיה כחית מחמד אולם Voigt (?) טען שקשה להחזיק את הקוקיה בבית וההנאה מגידולה מועטת.  
 
 

מקורות עיקריים:

מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 138.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 215, 162-163.

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.