רב אדא בר אהבה ורבה
ערכין ח ע"ב
"אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבה: למה לי כולי האי? תימני שבעה ותשתרי? אמר ליה: לתקונה לידי נדה ופתחהּ קאמרינן".
רב אדא בר אהבה היה בין תלמידיו של רב (ברכות מב ע"ב), ורב היה ראש וראשון לאמוראים. ואילו רבה חי רק בדור השלישי לאמוראים והיה צעיר לימים שהרי חי רק ארבעים שנה (ראש השנה דף יח ע"א; יבמות דף קה ע"א; סוטה דף כב ע"ב).
הכיצד איפוא שאל רב אדא בר אהבה שאלה בפשט המשנה והברייתא את רבה הצעיר? הכיצד כלל קרה שרב אדא בר אהבה לא ידע את פירושה הפשוט של המשנה?
אלא שעל רב אדא בר אהבה אמרו במסכת ברכות דף כ ע"א: "אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי - בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי! וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר: הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא! ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה - אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן - ולית דמשגח בן! - אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".
ואילו על רבה אמרו במסכת בבא מציעא דף פו ע"א: "אמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות".
רב אדא בר אהבה היה הדוגמה המובחרת ביותר לתיאור הנהגת חסיד מהדורות הראשונים שתפילתן מתקבלת באופן ניסי בזכות מסירות נפשם העצומה. וזאת למרות שבאותם הדורות לא היו בקיאים בסדר טהרות ובכללו במסכת עוקצין שבסופו. וככלל הם לא היו בקיאים בכל ששת סדרי המשנה, במסכת בבא מציעא דף קיד ע"א אמר רבה בר אבוה שלא למד טהרות וזרעים, ואפילו בשאר הסדרים אינו בקי כראוי.
ואילו רבה היה היחיד שהיה בקי בנגעים ואהלות שבסדר טהרות. וכמו כן גם במשנתנו העוסקת בסוגייה מסדר טהרות, יחיד היה רבה לפרש את הברייתות המפרטות ומבארות אותה.
