פישוט עיסוקינו היומיומיים / רפי זברגר

ערכין ט ע''ב

הקדמה

אנו עדיין ממשיכים עם המשניות העוסקות בנושאים שיש להם גבול תחתון וגבול עליון. הפעם נתמקד באחד הנושאים מתוך המשנה השניה בדף ח עמוד ב':
אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה, ולא נראה יתר על שמונה.
חודש מעובר הינו חודש מלא בן שלושים יום. קובעת המשנה כי מספר החודשים המעוברים בשנה, אשר נקבע על ידי בית הדין, הוא בין ארבעה לשמונה חודשים.
מאי לא נראה יתר על שמנה?
בחלק הראשון של ''הלכות חודשי עיבור'' נכתב במפורש ''אין פוחתין מארבעה חודשים''. לעומת זאת, בחלק השני נכתב ''לא נראה יותר על שמונה''. לכן שואלת הגמרא, מה כוונת "משפט סתום" זה? ישנם שתי דעות של אמוראים:
אמר רב הונא: לא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה.
רב הונא סבור כי חכמים מקפידים שלא להוסיף יותר משמונה חודשי עיבור בשנה. הגמרא מסבירה זאת בהמשך, מתוך חשש שמולד הלבנה של חודש תשרי יקדים במספר ימים את קביעת חכמים כראש השנה, ואז עלולים לזלזל בפסיקות חכמים בנושאים של קביעת מועדים וראשי חודשים. 
עולא אמר: לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה. ומאי טעמא קאמר: מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה? משום דלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה.
לפי עולא, הקטע השני בא להסביר את הקטע הראשון. מדוע אמרנו כי לא פוחתים מארבע חודשים מעוברים, כיוון שאם נעשה יותר מארבע חודשים מעוברים, יהיו ממילא פחות חודשים חסרים, ולתוצאה הזאת איננו מעוניינים להגיע.
 

הנושא

מקשה הגמרא קושיא על רב הונא מתוך התוספתא הבאה:
מיתיבי: אין עצרת חלה אלא ביום הנף, ואין ראש השנה חל אלא או ביום הנף או לאור עיבורו.
התנא בתוספתא קובע שני כללים באיזה יום בשבוע יחולו שני מועדים: 
1. שבועות יחול תמיד באותו יום שחל יום שני של פסח הנקרא ''יום הינף'' – יום ''הנפת'' והקרבת קרבן העומר.
מתאים לכלל של א''ת ב''ש. ב''ש = יום ב' של פסח יחול חג שבועות. 
2. ראש השנה יחול או ביום ''הנפת העומר'' או יום מאוחר יותר, שהוא מוצאי יום שלושים לניסן (נקרא יום עיבור שכן, בחודש מעובר ישנם שלושים יום) של שנה קודמת. זהו ג''ר של הכלל הנ''ל יום ג' של פסח יחול ראש השנה. 
בשלמא לעולא דשמונה חסירין עבדינן, מעוברין לא עבדינן, משכחת לה שניהן חסר - ביום הנף, אחד מלא ואחד חסר - לאור עיבורו.
הכלל השני מובן לפני שיטת עולא, אשר קבע כי ישנם שנים בהם אנו עושים שמונה חודשים חסרים. שכן, אם מוסיפים עוד שני חודשים חסרים (ואז ישנם שמונה חודשים חסרים, שהרי ב''שנה רגילה'' יש ששה חודשים מלאים וששה חודשים חסרים), בשנה כזאת יחול ראש השנה ביום הינף, ואם מוסיפים רק חודש אחד חסר (ואז ישנם שבעה חודשים חסרים), בשנה כזאת יחול ראש השנה יום אחרי, שהוא ''אור עיבורו'' של חודש ניסן. לא נכנס לחישובים מפאת קוצר היריעה. 
אלא לרב הונא דאמר עבדינן מעוברין, הא זימנין דמשכחת לאור אור עיבורו.
אבל לרב הונא לא מסתדרת תוספתא זו. שכן, לפי שיטתו ניתן לעבר שמונה חודשים בשנה, ואז ישנה אפשרות שלישית למועד ראש השנה והוא יום אחד לאחר מכן, יומיים לאחר ראש חודש אייר, המכונה בגמרא ''אור אור עיבורו''. 
אלא הא מני? אחרים היא. דתני, אחרים אומרים: אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת - חמשה.
דוחה הגמרא את הקושיא בטענה כי גם לשיטת עולא ראש השנה יכול לחול ''לאור אור עיבורו, ולכן מתרצת הגמרא כי התוספתא היא לפי שיטת ''אחרים'' בתוספתא אחרת, בה הם קובעים כי תמיד המרווח בין ראש השנה של שנה אחת לראש השנה שלאחריה הוא ארבעה ימים, וכן המרווח בין שבועות אחד לשני. אחרים סוברים, כי כל שנה אנו עושים תמיד חודש מלא וחודש חסר, כך שיש רק ששה חודשים מלאים בשנה, ולפי זה אף פעם לא יצא ראש השנה ב''אור אור עיבורו'' של חודש אייר. (לא ניכנס לחישובים במאמר זה). אנו מדלגים לשאלת הגמרא על שיטת אחרים:
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: אחרים, מנינא אתא לאשמועינן?
מהו החידוש בדעת ''אחרים'' הקובעים כי ראש השנה יחול תמיד ארבעה ימים לאחר ראש השנה הקודם, וכך גם בין שבועות לשבועות. הרי לשיטתם שכל שנה יש ששה חודשים מעוברים וששה חודשים חסרים, ברור שזה יהיה הפער בין החגים. הסבר לשאלה: מספר ימים בשנה תמיד יהיה שלוש מאות חמישים וארבעה יום (29X6 + 30X6). ומכיוון ששלוש מאות וחמישים יום מתחלקים בשבע (מספרי ימי השבוע), הרי שתמיד יישארו לנו ארבעה ימים נותרים, וזהו בדיוק ארבעה ימים שבין ראש השנה בשנה אחת, לראש השנה בשנה הקודמת לה! אם כן, מה חידשו לנו אחרים?
הא קא משמע לן: דלא בעינן מצוה לקדש על פי הראיה.
עונה הגמרא כי החידוש הגדול בדברי אחרים, שהעיקרון של חודש מלא וחודש חסר הוא ''עיקרון מוחלט'', ולכן הסדר בין החודשים יהיה תמיד כזה: מלא וחסר לסירוגין. אפילו אם אין עדים שראו את הירח, חכמים יקבעו את החודש כחודש חסר, אם החודש שלפניו היה חודש מלא!
מתקיף לה רבינא: והאיכא יומא דשעי ויומא דתלתין שני?
מקשה רבינא, הרי גם לשיטת חכמים, אין הפער בין החגים בכל שנה ארבעה ימים בלבד, שהרי הפער בין מולד של חודש אחד לחודש שלאחריו הוא קצת יותר מעשרים ותשעה יום, והקצת יותר הזה מסתכם בכל שנה ליותר משמונה שעות. ולכן אנו צריכים לעבר שנים מידי פעם, ואז ישנם חמשה ימים בין ראש השנה לראש השנה (ויש להרחיב).
כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב.
עונה הגמרא, כי "אחרים" דברו על רוב השנים. וברוב השנים הפער בין החגים הוא ארבעה ימים בלבד. 
 

מהו המסר

חישובי העיבור הם מהנושאים היותר מסובכים, ולא פרטנו את רובם במאמר זה. זו גם הסיבה ש"אחרים" לא פרטו ואמרו "כלל כללי" מבלי להתייחס ליוצאים מן הכלל. נלמד מכך בחיים, לפשט את רוב עיסוקנו היומיומיים בחיים, כדי לעשות את "החיים השוטפים" שלנו קלים ונוחים לעשייה ברוכה ושמחה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]