משה ותורתו אמת
בבא בתרא עד ע"א
"אמר ליה: תא אחוי לך בלועי דקרח... כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאין".
למה נצרכו להכריז שתורת משה אמת? למה הם בדאין – מה בדו?
אלא שהדברים מרמזים לדברי המדרשים (תנחומא פרשת קרח סימן ב; במדבר רבה פרשה יח, ג) "אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה?!... כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה כולן אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם".
זה היה דברם בעולם השקר, לכן בעולם האמת נצרכו להודות שלא בדה משה את המצוות מלבו, כי תורתו אמת מסיני. והם עצמם הבדאים שבדו הלכות של שקר בסברות כרס של שטחיות שכל.
וצריך לברר:
א. מה היה יסוד טעותם עד כפרו בעיקר האמונה של תורה מן השמים?
ב. אמרו במסכת שבועות דף כט ע"א: "שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן". במֶה מצוה קלה של חוט בכסות הפכה להיות עיקר השקול כנגד כל המצוות?
ג. אמנם כך אירע לקרח שעירעורו במצות ציצית גרם לו לכפור בכל המצוות, אך היא גופא – מה גרם לקרח לכפור בעיקר?
ד. נאמר: (שמות יד, ל - לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. ...וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. כיון שכבר האמינו כל ישראל בה' ובמשה עבדו, מה גרם לקרח ועדתו לחדול מלהאמין במשה ובתורת ה'?
ה. באותו פסוק, הניחה שלא האמינו עד שראו את מצרים מת כי בעודם בחיים היו משועבדים להם ברוחם והיו "כמי שאין לו אלוה" (כתובות דף קי ע"ב), ונקרא תסמונת סטוקהולם. אך מה הדגש שראו זאת עַל שְׂפַת הַיָּם דוקא?
אלא שאמרו: (סוטה דף יז ע"א; מנחות דף מג ע"ב) "תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא".
פתיל תכלת הוא המזכיר שיראת שמים תלויה בדעת שמים ולא בדעת לב אדם.
וכמו במלחמת עמלק (מסכת ראש השנה דף כט ע"א) "כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים". ובנחש הנחושת (שם) "בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין".
ואמת השמים משתקפת במים. ומשה הוא איש המים המשקפים את השמים. נגזר עליו דין מים (שמות א, כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, ניצול ביְאור המים (שמות ב, ג) וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר, בקע מים פעמים (שמות יד, כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם... וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (ישעיהו מח, כא) וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם. ומסיני קיבל תורת שמים שנמשלה למים והורידה לתחתונים. לכן דוקא בראותם ניסי שמים במים האמינו בה' ובמשה עבדו.
ואילו קרח, למרות שהודה שטלית שכולה לבן חייבת בתכלת ושבית ריקן חייב במזוזה, כי נחוץ רב לעם הארץ, כפר הוא בטלית שכולה תכלת ובבית מלא ספרים בסוברו שחכם נאור בעיני עצמו שבודה את אמונותיו מליבו אינו זקוק שישתרר עליו שליח שמים. ולפיכך חדל מהביט בפתיל הדומה לים סוף ויראת שמים, וכפר בכל תורת משה.
בגידולים הטבעיים יש פלפל שחור וצנובר לבן, עגבניה אדומה, ערמונים חומים, צבע תפוז, תירס צהוב, ירוק ככרתי וכאפונה, צבעי זית, חציל ושזיף. ורק צבע תכלת שמים חסר, הוא שייך רק לשמימיות רוחנית.
אמנם גם הארגמן הוא בגד מלכות וגם הוא בגוון השמים – בשעת שקיעה, אך מצוי הוא בפרות העץ והאדמה ובקונכיית סגולית הים, רק התכלת גמר מלאכתו בחשיפה לשמש השמים לטוהר.
דומה לכך תני רבן שמעון בן גמליאל בירושלמי: "אין מרובע מששת ימי בראשית". ברואים טבעיים מעוגלים הם או ארוכים. לפיכך בתפילין המרובעות מבדיל האיש היהודי את עצמו מהבריאה, ודבק בבורא.
פתיל התכלת הוא אחד לצד שבעה של לבן, כמו ברית קודש שאחר ז' ימים.
אמרו בזוהר פרשת בראשית דף נא ע"ב: "כל גוונין טבין לחלמא בר מתכלא דאיהו אכיל ושצי תדיר ואיהו אילנא דביה מותא ושריא על עלמא תתאה ובגין דכלא שריא תחותיה איהו אכיל ושצי". החלק החם ביותר באש שהוא השורף והמכלה, צבעו תכלת. ולמרות מסוכנותו דבקים ישראל בזה הצבע, וככתוב: (תהלים מד, כג) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. והחיים באים דוקא מהר חורב, וכמו שאמרו על מסירות נפשם של חנניה מישאל ועזריה. וכך הוא מסירות הנפש של קרבן הברית. למעלה מהטבע כצבע השמים לטוהר.
