של ימות המשיח שמונה
ערכין יג ע"ב
"רבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: (תהלים טז, יא) שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אל תיקרי שובע אלא שבע; ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: (תהלים יב, א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, על נימא שמינית; של עולם הבא עשר, שנאמר: (תהלים צב, ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר, ואומר: (תהלים לג, ב-ג) הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ. שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ".
קשה, הרי במסכת סופרים פרק יח הלכה יא אמרו שהמזמור לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית היה שיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש ביום שמיני עצרת, אם כן כנור של שמונת נימין כבר נצרך עוד בטרם ימות המשיח לצורך נגינת המזמור שנכתב על מנת לשוררו דוקא עם כנור זה.
ואין לומר שאף במזמור זה, שלא כפי יעודו הסופי, השתמשו עדין רק בכנור של שבעת נימין, ואילו כנור של שמונת נימין לא היה בשימוש כלל. שהרי מפורש בדברי הימים א טו, כא: וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ!
אלא שכך צריך לפרש את דברי רבי יהודה:
סתם כנור של מקדש – של שבעת נימין היה,
ושל שירה שהיא לימות המשיח – שמונה,
ושל שירה שהיא לעולם הבא – עשר.
