ראש פתוח / רפי זברגר

ברכות טז ע''א-ע''ב

הקדמה

במשנה הראשונה בדף שלנו אנו לומדים על זמנים ומקומות שונים ביחס לחיוב או פטור מקריאת שמע:
האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה.
פוסקת המשנה כי הפועלים הקוטפים פירות בראש האילן יכולים ורשאים לקרות למעלה קריאת שמע, כיוון שמעיקר הדין חייבים לכוון רק בפסוק ראשון של שמע, ודבר זה יכולים לעשות גם בראש האילן. לעומת זאת, נאסרה עליהם תפילת שמונה עשרה בראש האילן כיוון שהיא בקשת רחמים, הדורשת כוונה, ויש חשש שמחמת הפחד ליפול מן העץ לא יצליחו לכוון בתפילה.
חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשונה ועד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה.
חתן לאחר חתונתו ולפני בעילת מצווה, פטור מקריאת שמע, מרוב טרדתו בנושא זה. פטור זה הינו מיום רביעי, היום בו נהגו להתחתן בזמן הגמרא, עד למוצאי שבת. לאחר ארבעה ימים אלו, כבר ''נקשר לאשתו'' ולכן אינו טרוד יותר וחייב בקריאת שמע, גם אם טרם בעל בעילת מצווה.
ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה. אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע?
רבן גמליאל קרא קריאת שמע גם בליל כלולותיו, ותלמידיו שאלוהו מדוע, והרי הוא עצמו הורה להם כי חתן פטור בארבעה ימים ראשונים לחתונתו?
אמר להם: איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת:
רבן גמליאל בתשובתו מלמד אותנו כי יש ''הלכה לרבים'' ויש "הלכה ליחיד". הלכה לרבים מיועדת לציבור הרחב ואין מחמירים עם הציבור, ולכן פסק רבן גמליאל פטור מקריאת שמע בליל הכלולות. אך לעצמו, שהוא ''אדם גדול'' ומעיד על עצמו כי יכול לכוון גם בלילה שכזה, הרי ''אין הוא פוטר את עצמו'' מלקרוא קריאת שמע.
 

הנושא

לאחר שלמדנו במשנה הראשונה על התנהגות שונה של רבן גמליאל מהוראתו לרבים, ממשיכה המשנה השנייה בדף ומספרת על עוד שתי הנהגות שנהג רבן גמליאל בשונה מהוראת עצמו לרבים: 
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו.
רבן גמליאל התרחץ בלילה לאחר מיתת (וקבורת) אשתו. 
אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ.
שאלו תלמידיו "בלשון עדינה'' כיצד נהג כך, והרי הוא עצמו לימד את תלמידיו כי אין להתרחץ בזמן אבלות על אחד משבעה קרובים (אביו, אמו, אחיו, אחותו, בנו, ביתו ואשתו).
אמר להם: איני כשאר בני אדם, אסטניס אני.
תשובה זו של רבן גמליאל מלמדת כי השונות בינו לבין כלל הציבור הוא גם לקולא. אם הוא אסטניס וקשה לו מאוד ללא מרחץ בכל יום, הרי שאין זה תענוג אצלו, ולכן הוא מקל ומתרחץ גם בימי אבלו על אשתו. 
וכשמת טבי עבדו - קבל עליו תנחומין.
כאשר מת טבי, עבד כנעני של רבן גמליאל, קיבל תנחומים עליו (עמידה בשורה לאחר הקבורה) כמו על כל יהודי. 
אמרו לו תלמידיו: למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים.
שוב שאלוהו תלמידיו בעדינות, הרי הוא עצמו לימד אותם כי לא מתאבלים על עבד כנעני, וכיצד הוא נהג בניגוד לכך?
אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.
הפעם הוא הוציא את עבדו מכלל העבדים והגויים, ואמר כי טבי עבדו היה תלמיד חכם בחיו, לכן אין לדון אותו ככל שאר העבדים, ולכן יכול רבן גמליאל לקבל תנחומים עליו. 
חתן - אם רוצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא.
מוסיפה המשנה ומלמדת אותנו הלכה מסייגת להלכה שלמדנו במשנה הקודמת. שם למדנו כי חתן פטור מקריאת שמע. עתה, מלמדת אותנו המשנה, כי אם החתן מעוניין לקרוא שמע – מותר לו. 
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול:
רבן שמעון בן גמליאל חולק וסובר כי אין לכל אחד רשות ''ליטול את השם'', במשמעות שיחליט החתן כי הוא אינו קורא קריאת שמע, כיוון ''שאינו יכול להתכוון'' ביום חתונתו. משמעות "אי קריאת שמע'' של החתן כמוה כיוהרה המצהירה לציבור כי בשאר ימות השנה הוא אכן מתכוון בקריאתה (למרות שאנשים רבים אינם מצליחים להתכוון בתפילה ובקריאת שמע). לכן פוסק רבן שמעון בן גמליאל כי כל חתן חייב לקרותה גם ביום חתונתו. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי ''לכל כלל יש יוצא מן הכלל''. יש הלכות מסוימות הנפסקות לציבור הכללי, ויש אנשים מסוימים שאינם נכללים בהלכות אלו.
1. ''אדם גדול'' כרבן גמליאל, אשר ''נכספה נפשו'' לקרוא כל ערב את קריאת שמע כמצוותה גם ביום חתונתו, רשאי לקרוא קריאת שמע, למרות הפטור הכללי לציבור הרחב.
לגבי ''אדם רגיל'' ישנה מחלוקת תנאים (חכמים ורבן שמעון בן גמליאל) האם למרות הפטור הכללי, הוא דווקא חייב לקרוא קריאת שמע (אם לא קורא זוהי היוהרה) או שמא יכול גם להחליט שלא לקרותה, ואין זו יוהרה.
2. אסטניס אשר ''אינו מסוגל'' להעביר יום שלם ללא רחיצה במרחץ, מותר לו להתרחץ גם בתוך ימי אבלו, למרות איסור רחיצה על "אבלים רגילים''.
3. מותר ''לקבל אבלות'' על עבד גוי, אם אותו העבד היה תלמיד חכם בחיו, למרות שקיים איסור אבלות על עבדים כנעניים.
מסקנה: לפתוח עינים וראש. לא להחליט החלטות קטגוריות לכולם, מבלי יכולת אבחנה, האם יש יוצאים מן הכלל במקרה זה או אחר. גם, ואולי בעיקר בנושאי חינוך, יש לשים לב לעיקרון זה. שהרי ייתכן כי החלטה או נוהג הקיים במשפחה, נכון ומתאים לאחד הילדים, אך ממש ממש לא מתאים לילד אחר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]