מה עושים עם תכונות שליליות? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
ברכות יז ע"א
וכל העושה שלא לשמה - נוח לו שלא נברא.
מה עושים עם תכונות שליליות שאנחנו מזהים בעצמנו? איך אפשר להתגבר עליהן, או למגר אותן מקירבנו?
מסתבר שתשובה לעניין זה מופיעה בתוך דברי הגמרא המופיעים כאן.
האמרה הזו מצטרפת לאמירה חריפה יותר שמופיעה בתלמוד הירושלמי (ברכות א, ה) ש"כל הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו", ושתי אמירות אלו מציגות תמונה ברורה שמתייחסת באופן שלילי ביותר למי שעושה או לומד ומה שמניע אותו הם לא הסיבות הנכונות אלא דברים אנוכיים אישיים של רצון לקבל שררה, ממון וכדו'.
אלא שבניגוד גמור לאמירות אלו עומדת אמירה מפורסמת אחרת המופיעה בכמה מקומות בש"ס: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה", וממנה משמע שיש תקווה גם למי שעושה דברים שלא לשמן, אז איך אפשר לחבר בין שני הכיוונים, ומה מהם הוא הנכון?
לא מעט פרשנים נתנו תשובות לדבר והסבירו את ההבדל שבין שתי הסוגיות, אך תשובה מעניינת ומפתיעה לדבר נותן רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בספרו מאור עיניים (פרשת בראשית), שמסביר כי שתי הסוגיות עוסקות בשני אופנים שונים להסתכל על העולם וכל מה שיש בו.
אופן אחד להסתכל על העולם הוא, שהעולם הזה הוא בסך הכל תמונת מראה למה שקורה בעולמות העליונים, וממילא הדבר יוביל אותנו למקום פנימי יותר, והוא - שגם הדברים השליליים שמופיעים כאן בעולם מקורם ממקום טוב בעולמות העליונים. דבר זה מאפשר לאדם להיות מסוגל לקחת גם תכונות שליליות ולראות כיצד אפשר לנתב ולתעל אותן לבניה חיובית במקום להרס ולחורבן שהן מביאות עליו.
דוגמה לדבר היא אדם שמזהה בעצמו את הרצון לצבור ממון או כבוד, ויודע לקחת את הרצון הזה ולבנות איתו ולעשות איתו דברים חיוביים, כך שהרצון לממון או כבוד לא הורס אלא בונה.
נקודה זו היא עבודת חיים, מכיוון שלא פשוט לזהות בעצמנו עניינים שליליים, ועוד פחות פשוט הוא לקחת את השליליות הזו ולנסות לראות כיצד ניתן לייצר ממנה דברים בונים וחיוביים.
הסתכלות זו על החיים, היא זו של מי שלומד כעת שלא לשמה, אך הוא מודע ל"לשמה", ומכוון לשם. עצם הכוונה לעשות עם התכונות השליליות הללו בניין חיובי מכוונת אותו לדרך נכונה שבסופה הוא יגיע ליעד הנכסף.
אבל אופן אחר להסתכל על העולם הוא כיחידה בפני עצמה, שיש לה זהות וקיום שעומד בפני עצמו. במקום כזה האדם איננו רואה כיצד התכונות השליליות שניטעו בו מלמעלה יכולות לשמש לדבר חיובי וטוב.
סופו של אדם כזה היא, שמכיוון והוא מפריד את התכונות שלו מהייעוד האלוקי שלשמו נברא, אזי אכן התכונות הללו לא יובילו לשום מקום טוב, ואדרבא.
זהו האדם שלומד שלא לשמה, שעדיף היה שלא נברא מלכתחילה.
אם אינך מסוגל לראות כיצד כל דבר שניתן לך מלמעלה, הן החיובי והן השלילי, אמור להביא אותך למטרה שלשמה נבראת. אז מה אתה עושה כאן בכלל?
החכמה היא להיות מסוגלים לראות את הקב"ה בכל מקום בחיינו, גם במקומות שהיינו מעדיפים שלא היו קיימים, אבל כנראה שהוא העדיף אחרת.
