טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אם כן, פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי – פרס
"ולילף מעורב, מה התם תרי לא, אף כל תרי לא! אם כן, פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי? השתא דאית ליה תרי לא אכלינן, דאית ליה חד מיבעיא? וניגמר מפרס ועזניה! אם כן נשר דכתב רחמנא למה לי? השתא דאית ליה חד לא אכלינן, דלית ליה כלל מיבעיא?" (חולין, סא ע"ב).
פירוש: ושואלים: ולילף [ונלמד] מעורב שנזכר ברשימת העופות הטמאים: מה התם [שם] תרי לא [בשני סימנים בלבד אינו טהור], אף כל עוף שיש בו תרי [שני סימנים] לא טהור! ומשיבים: אם כן, פרס ועזניה שיש בהם רק סימן אחד של טהרה, דכתב רחמנא [שכתבה התורה] שהם טמאים, למה לי? השתא דאית ליה תרי לא אכלינן [עכשיו, הרי עורב שיש לו שני סימני טהרה אין אנו אוכלים, [פרס ועזניה דאית ליה חד מיבעיא] שיש לו רק סימן אחד נצרכה לומר] שהוא טמא]? אלא מכאן שעוף שיש בו שני סימני טהרה טהור, חוץ מעורב שנאמר במפורש שהוא טמא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פרס שם באנגלית: Bearded Vulture שם מדעי: Gypaetus barbatus
שם נרדף במקורות: פרס שמות בשפות אחרות: ערבית نسر ابو ذقن (nasr 'abu dhqn = נשר מזוקן).
נושא מרכזי: לזיהוי הפרס המקראי
לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.
חלקו הראשון של מאמר זה על ה"פרס" הוא "תמונת ראי" של המאמר על ה"עזניה" ( ) משום שהברייתא ייחסה להם מאפיינים משותפים. אם קראת כבר את המאמר על ה"עזניה" תוכל/י לדלג על חלק זה (מסומן בקו). בשורות הבאות "פרס" במירכאות יציין את השם במקורות ואילו פרס ללא מירכאות הוא המין הנושא את שם זה בעברית המודרנית.
ה"פרס" מוזכר בתורה פעמיים ברשימת העופות הטמאים. בויקרא (יא י"ג): "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה" ובדברים (יד י"ב): "וְזֶה אֲשֶׁר לא תאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה". אונקלוס תירגם: "וית אלין תשקצון מן עופא לא יתאכלון שקצא אנון: נשרא וער ועזיא". יונתן פירש: "וְיַת אִלֵין מִינַיָיא תְּשַׁקְצוּן מִן עוֹפָא דְלֵית לְהוֹן צִיבְעָא יְתֵירָא וּדְלֵית לֵיהּ זְפַקְתָּא וּדְקוּרְקְבָנֵיהּ לֵיתוֹי מַקְלִיף לָא יִתְאַכְלוּן שִׁיקְצָא הִינוּן: יַת נִישְׁרָא וְיַת עוּזָא וְיַת בַּר גַזָא". בתרגום יונתן הובאו בנוסף לזיהוי גם סימני העופות הטמאים. בתרגום ירושלמי בדברים התרגום שונה במעט: "וְדֵין דְּלָא תֵיכְלוּן מִנְהוֹן נִישְׁרָא וְעַדְיָא וּבַרְגְּזָא" ובכתר יונתן בדברים: "וזה שלא תאכלו מהם נשר ועוזא ובן גוזא". לסכום: התרגומים לשמו של ה"פרס" הם: אונקלוס "ער", יונתן "עוזא" ותרגום ירושלמי "עדיא". ייתכן והשמות "עוזא" ו"עדיא" מתייחסות למין זהה. פירושם של שמות ארמיים אלו לא ברור אך גם הסיכוי לפענח את זהות ה"פרס" מתוך תיאוריו בסוגייתנו קטן מאד.
ממהלך הסוגיה ידוע לנו של"פרס" סימן טהרה אחד אך לא מפורש מהו הסימן. בנוסף אנו יודעים שסימן זה שונה מסימן הטהרה של העזניה. ידוע גם שב"פרס" או ב"עזניה" קיים סימן טהרה שלא קיים בעשרים המינים מתוך רשימת 24 העופות הטמאים שלהם יש שלושה סימני טהרה (בעורב יש שני סימני טהרה וב"פרס" וה"עזניה" סימן אחד). לדעת אמימר "פרס" ו"עזניה" "אינם במקום יישוב". בפירושי הראשונים אנו מוצאים מאפיינים נוספים. הרמב"ן (ויקרא, שמיני כתב): "... שאין בכל האסורים עוף שאינו דורס זולתי אחד והוא פרס או עזניה, ולא חשו לו חכמים מפני שאינו מצוי בישוב אלא במדברות הוא שוכן תמיד. ואולי מפני שהוא שוכן בחרבות דמו נשרף ורע כדורסין ואסרתו תורה עמהם". הקביעה שייתכן וה"פרס" איננו דורס עשויה לתרום לזיהוי בתנאי שנוכל לדעת מהי "דריסה".
הנושא נתון למחלוקת ראשונים מסועפת ואביא את דעת הרמב"ן בלבד: "וענין הדריסה הוא הצד ציד, שירדוף העופות ויתפשם חיים וידרסם בידיו ויאכל אותם כאשר יעשה הנץ הגס הנקרא אסטו"ר, והנץ הדק הנקרא אשפרוי"ר בלע"ז, ובערבי בוץ. וזה משפט העופות באסורם והתירם על הדרך הנכון והמתחוור בגמרא, ואשר חקרנוהו ומצאנוהו כן בבדיקת העופות". על העוף הנקרא בעברית המודרנית פרס (תמונה 1) ניתן לומר שלמרות שהוא נכלל בסדרת העופות הדורסים אין הוא דורס באופן שהרמב"ן מתאר וכך גם הנשר (תמונה 2) והעזניה (תמונה 3) אינם לוכדים טרף חי אלא מתמחים באכילת פגרים. הר"ן על הרי"ף (חולין, כ ע"ב) כתב:
"כל עוף החולק את רגליו. מפרש בגמ' שכשמעמידו על החוט נותן שתי אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן טמא דבידוע שהוא דורס ולא קאמר ר' אלעזר בר' צדוק אלא שכל החולק את רגליו טמא אבל יש לך טמא שאינו חולק את רגליו דומיא דרישא דאמרינן כל עוף הדורס טמא אף על פי שיש טמא שאינו דורס דהיינו פרס או עזניה".
בניגוד לרמב"ן, הר"ן ומפרשים נוספים הרי שרבי יהונתן הכהן מלוניל בפירושו על הרי"ף (חולין, נט ע"א) קבע מהו העוף שאינו דורס מתוך הצמד "עזניה ופרס" ומהו סימן הטהרה הקיים בבן זוגו (כאמור לשניהם סימן טהרה אחד אך שונה). סימן הטהרה של ה"פרס" הוא אצבע יתירה ואילו ה"עזניה" אינה דורסת: "... עזניה אינו דורס כלל ויש לו שלשה סימני טומאה. פרס יש לו סימן אחד של טהרה שיש לו אצבע יתירה ושלשה סימני טומאה יש לו ודורס אחד מהן וכו". לכאורה רבי יצחק ב"ר יוסף קארו בפירושו "תולדות יצחק" (ויקרא, יא י"ג) חלק על הראשונים שסברו שרק אחד משני המינים דורס. כחלק מתיאור מפורט של הקשר בין סימני העופות והיתר האכילה כתב שהן ה"עזניה" והן ה"פרס" דורסים:
" ... ואצבע יתירה לפי שאותו האצבע הוא יפה לילך על הארץ שהרגל מתישב בטוב באותו האצבע ובודאי הכין לו הקדוש ברוך הוא זה האצבע לשילקוט שיבלים ועשבים ולא לדרוס שהדורס עיקרו אינה ההליכה אלא הפריחה לדרוס, ועוד שהאצבע יבלבל דריסתו ויעכבנה א"כ אינו דורס, ועוד שהטבע אין לו כח לעשות שתי פעולות שלימות בבת אחת, ואחר שהשליך כחו לעשות אצבע יתירה אין לו כח בצפרנים לדרוס ... ולכן אסרה תורה פרס לפי שדורס והוא עוף גדול ואינו נמצא בישוב, ועוד יש לו טבע שכל כך דורס, שעושה העוף שדורס במהרה חלקים, כמו [ישעיה נח ז] הלא פרוס לרעב. עזניה היא עזה וחזקה לדרוס ושמה אב"ישטרוץ(1) ואוכלת ברזל וזכוכית, וגם לזה נקרא עזניה".
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
זיהויים שונים ניתנו ל"פרס". תרגום השבעים והוולגטה מתרגמים grypa (γρύπα) שהוא שם של יצור אגדי ה – Griffin. התרגום השומרוני מתרגם "בז", הניאופיטי "ברגזא" שפירושו הוא דורס גדול. כפי שהובא לעיל בתרגום יונתן שם זה מתייחס ל"עזניה". בתרגום הסורי של יעקב מאדסה הפרס זוהה כ"צפר פילא" שהוא היען. מ. דור טען שכל זיהויים אלו אינם מבוססים.
מ. דור עצמו זיהה את השם "ער" בתרגומו אונקלוס לעוף "פרס" כעיר "ער" במואב. אונקלוס ויונתן מכנים את העיר "ער" בשם "לחיית". הוא מעלה כאפשרות שהעיר נקראה על שם הפרס שחי בסביבותיה משום ש"לחיית" (لحية) בערבית פירושו זקן. הפרס נקרא בערבית אבו-אלחוה או אבו-לחיה שפירשם אבי הזקן או בעל הזקן. זה גם השם המדעי שלינאוס נתן לפרס (Vultur barbatus). הזקן הוא סימן אופייני לפרס ולפיו ניתנו לו שמות בשפות נוספות למשל אנגלית, גרמנית, צרפתית, רוסית ועוד. הפרס כמו גם העזניה הם עופות מדבריים ולכן ניתן לתארם כעופות "שאינם במקום יישוב". לדעת מ. דור זיהוי העזניה ודאי (?) כך שאוכל הנבלות הגדול היחיד שנותר הוא הפרס. הפרס ידוע כשובר עצמות וייתכן שמכאן מקור שמו. הוא מלקט עצמות גדולות הנותרות בשטח לאחר שהנשרים מסיימים לסעוד ומשליך אותם מגובה רב על סלעים על מנת לנפצם ולאכול את המח שבתוכם. באופן דומה הוא נוהג להשליך צבים.
רס"ג ורובם המכריע של המתרגמים הערביים תירגמו את ה"פרס" לעֻקַאב. הרלב"ג בויקרא כתב: "את הנשר ואת הפרס ואת העזניה - אחשוב שהעזניה הוא עוף שקורין 'אשטרוץ, ואוכל הברזל והזכוכית. ופרס גם כן הוא עוף גדול בלתי נמצא ביישוב, אמרו שהוא נקרא בערבי 'אלעקב". עוף זה מזוהה היום כעיט. מיקומו של ה"פרס" לאחר ה"נשר" בראש רשימת העופות הטמאים מעיד על מעמדו החשוב ומסביר את ההחלפה בינו לבין הנשר. ז. עמר נטה לחשוב שתרגום זה סביר לאור חשיבותו של העיט ודמיונו לנשר. גם תכונת שבירת הטרף של העקאב צדיקה את השם פרס. בנוסף, כדברי חז"ל, רוב מיני העיט אינם מצויים ביישוב. רבי סעדיה אבן דנאן מפס שלל את זיהוי זה משום שמצא שהעיט נמצא במקומות יישוב והסימנים שחז"ל הזכירו לגבי פרס ועזניה אינם קיימים בעיט. ז. עמר יישב את הקושי בכך שחז"ל קבעו שהפרס והעזניה אינם נמצאים במקומם כלומר בבבל אך ייתכן שהיו במקומות אחרים. הוא מוסיף שקיימים מיני עיט שונים החיים בבתי גידול שונים. לסוברים שהפרס והעזניה אינם דורסים לא ניתן לזהות את ה"פרס" עם העיט משום שמדובר בעוף המתמחה בדריסה. לענ"ד אם אכן אנו מזהים נכון את ה"נשר" וה"עזניה" כאוכלי פגרים גדולים הגיוני לשבץ ביניהם גם את הפרס הדומה להם בגודלו ובדרך התזונה.
בערך "Beinbrecher" ("שובר עצמות") שכתב ל. לוויזון מתגלה סתירה בין הכותרת לבין התוכן. הכותרת נושאת את שמו של הפרס בגרמנית ואילו בערך עצמו מתואר הדורס עיטם לבן זנב (תמונה 4). קרוב לוודאי שהוא מתאר את העיטם משום שמכנה אותו בשם "הנשר עם הזנב הלבן" (haliaetus ossifragus). לדבריו הוא שוהה בחופי אגמים ודורס יונקים גדולים, צפורים ואווזים. תאור זה איננו מתאים לפרס. תרגום השם הלטיני בו השתמש לוויזון ביחס לעיטם הוא "נשר שובר עצמות" וייתכן והוא החליף בינו לבין הפרס משום שאחד משמותיו הנרדפים של העיטם לבן הזנב הוא Falco ossifragus שפירושו "בז שובר עצמות".
(1) אב"ישטרוץ הוא יען בספרדית (El avestruz) שפת דיבורו של רבי יצחק ב"ר יוסף קארו שנולד בטולידו.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 95.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 167.
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד, עמ' 261-264.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
