הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: רבי אליעזר וחכמים; "שעת הדחק"
נידה ו ע"ב
ת"ש,
מעשה ועשה רבי כר"א,
לאחר שנזכר אמר: כדי הוא ר"א לסמוך עליו
בשעת הדחק.
והוינן בה: מאי לאחר שנזכר?
אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן, בשעת הדחק היכי עביד כותיה?
אלא - (לאו) דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, וכיון שנזכר - דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה,
אמר כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
אי אמרת בשלמא לתרומה - היינו דהואי תרומה בימי רבי,
אלא אי אמרת לקדש - קדש בימי רבי מי הואי?
כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא; הכא נמי בימי רבי.
1.
סוגייתנו מבוססת על המשנה הבאה:
מסכת נדה דף ז עמוד א:
מתני'. רבי אליעזר אומר, ארבע נשים דיין שעתן: בתולה, מעוברת, מניקה, וזקינה. אמר רבי יהושע: אני לא שמעתי אלא בתולה.
[נדה דף ז עמוד ב] אבל הלכה כרבי אליעזר. איזו היא בתולה - כל שלא ראתה דם מימיה, אף על פי שנשואה. מעוברת - משיודע עוברה, מניקה - עד שתגמול את בנה. נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת, ר"מ אומר: מטמאה מעת לעת, וחכ"א: דיה שעתה.
איזוהי זקנה - כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה
רבי אליעזר אומר: כל אשה שעברו עליה שלש עונות - דיה שעתה.
רבי יוסי אומר: מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות - דיין שעתן.
ובמה אמר דיה שעתה - בראייה ראשונה, אבל בשניה - מטמאה מעת לעת. ואם ראתה הראשונה מאונס - אף השניה דיה שעתה.
2.
על קטע אחד מהמשנה לעיל סוגייתנו מביאה ברייתא:
ת"ש,
מעשה ועשה רבי כר"א,
"רבי" פסק הלכה למעשה [="עשה רבי"] כרבי אליעזר.
3.
רש"י מסכת נדה דף ו עמוד א:
מעשה ועשה רבי כר' אליעזר - באשה ילדה שעברו עליה שלש עונות של שלשים יום שלא ראתה ואמר רבי אליעזר במתניתין (לקמן /נדה דף ז:) כל אשה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה
ופליגי רבנן עליה דאין דיה שעתה אלא שעברו עליה ג' עונות מחמת זקנה סמוך לזקנתה.
4
מניין לגמרא שברייתא זו נאמרה על אותו חלק במשנה? [כנראה על סמך מסורת, או על סמך נוסח מפורש שאותו הגמרא השמיטה].
4.1
במפרשים דנים - שם במשנה, וכאן - מיהם החכמים שחולקים על רבי אליעזר.
4.2
דיון מורחב בפרשנים אם מדובר ברבי אליעזר [הגדול] - מרבותיו של רבי עקיבא, או ברבי אלעזר בן שמוע – תנא בדור הרביעי – מתלמידיו האחרונים של רבי עקיבא. נשא ונתן עם רבי מאיר, רבי יהודה. ולצורך סוגייתנו חשוב לציין ש"רבי" היה מתלמידיו. האריך ימים.
5.
המשך הברייתא:
לאחר שנזכר אמר: כדי הוא ר"א לסמוך עליו [נדה דף ו עמוד ב] בשעת הדחק.
5.1
רש"י, נדה דף ו עמוד א: "לאחר שנזכר - שלא יפה עשה"
כלומר, "רבי" "נזכר" [=הכיר בעובדה] שהוא קבע הלכה כרבי אליעזר שלא כפי מי שצריך לפסוק כמותו [כך משמע מההמשך], ולא מדובר ש"רבי" הודה שטעה בתוכן פרטי הדין עצמו.
5.2
למרות ש"נזכר" [לעיל בסעיף 5] בכל אופן קבע "רבי" שניתן לסמוך ולהקל כדברי רבי אליעזר "בשעת הדחק".
5.3
מחלוקת ראשונים מהי "שעת הדחק" בסוגייתנו שבגללה אפשר היה לסמוך ולהקל כרבי אליעזר!
6.
המשך הגמרא:
הגמרא דנה ברישא שבסעיף 5 לעיל:
והוינן בה: מאי לאחר שנזכר?
7.
"והוינן בה" - הגמרא מתייחסת לאמור בגמרא להלן נדה דף ט:
ר"א אומר: כל אשה שעברו עליה וכו':
ציטוט ממשנתנו - נדה דף ז:
איזוהי זקנה - כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה
רבי אליעזר אומר: כל אשה שעברו עליה שלש עונות - דיה שעתה.
רבי יוסי אומר: מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות - דיין שעתן ...
7.1
רש"י מסכת נדה דף ז עמוד ב:
מעוברת ומניקה כו' - אבל לא עברו עליה לא, ופליג אדרבי אליעזר ואת"ק דאמר לעיל מעוברת דיה שעתה משיודע העובר ומניקה משנולד.
משמע שרבי יוסי חולק על רבי אליעזר. [הוא חולק גם על דברי רבי אליעזר ברישא של אותה משנה]
8.
הגמרא, שם, בנדה דף ט, מביאה ברייתא [שלמעשה היא ממשיכה את ה"דיון" בדברי המשנה]:
9.
תניא, אמר להם רבי אליעזר לחכמים: מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה.
מהברייתא משמע כרבי אליעזר.
9.1
רבי אליעזר בברייתא דן עם "חכמים" [="אמר להם... לחכמים"]. לכאורה, לא ברור מיהם אותם ה"חכמים". [אולי רבי יוסי - לעיל בסעיף 7?]
9.2
רבי אליעזר מזכיר "חכמים" קדומים יותר, שמהם הוא מביא הוכחה לדבריו - בניגוד ל"חכמים" בני דורו שחולקים עליו ודנים עימו [בסעיף 9.1].
9.2.1
ההוכחה היא מפסק הלכה - של אותם "חכמים" קדומים - שניתן באופן של "בא מעשה... ואמרו" [בפשטות, לפסק הלכה מסוג "מעשה" יש תוקף חזק יותר מזה של פסק הלכה שנאמר בדיון הלכתי "רגיל"].
10.
המשך הברייתא:
אמרו לו: אין שעת הדחק ראיה.
ה"חכמים" שחולקים על רבי אליעזר דוחים את ההוכחה.
11.
דיון בגמרא על דברי הברייתא: מה היתה "שעת הדחק":
מאי שעת הדחק?
איכא דאמרי: שני בצורת הוו, איכא דאמרי: טהרות אפיש לעבידא, וחשו רבנן להפסד דטהרות.
הגמרא מציינת שני "סוגים" של "שעת הדחק" [נדון בכך להלן בנדה דף ט]
12.
ברייתא נוספת באותו עניין של רבי אליעזר וחכמי דורו:
זאת הברייתא - בדף ט - שמובאת בסוגייתנו - בנדה דף ו:
את פירוש הברייתא רש"י מביא בנדה דף ו - לעיל בסעיף 3- ולא כאן - בנדה דף ט:
ת"ר, מעשה ועשה רבי כר' אליעזר,
לאחר שנזכר אמר: כדי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
13.
הגמרא מסבירה את הכוונה בביטוי "לאחר שנזכר" - 13 מופעים [כולל הרבה "כפולים"] ב 3 סוגיות בש"ס: עירובין דף מו; נדה דף ו; נדה דף ט; נדה דף י
מאי לאחר שנזכר?
אילימא - לאחר שנזכר דאין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן,
כיצד "רבי" חשב בתחילה שהלכה כרבי אליעזר ולא כרבנן? הרי הכלל הוא "הלכה כרבים נגד יחיד", כברי הגמרא בהמשך.
13.1
המשך הגמרא:
בשעת הדחק היכי עביד כוותיה?
הגמרא מחזקת את שאלתה: אחרי ש"רבי" "נזכר" והסכים שיש לפסוק כחכמים מדוע בכל זאת הוא השאיר את מה שפסק כרבי אליעזר מפני שמדובר היה "בשעת הדחק".
13.1.1
יש כאן עיקרון חשוב: כשפוסקים כרבים נגד יחיד אי אפשר לסמוך על דעת היחיד בשעת הדחק.
13.1.2
האם הכלל הנ"ל תקף רק כשההכרעה בין החכמים היתה מבוססת על הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים", או שהוא תקף גם לגבי כל מקרה שבו מכריעים הפוסקים [בכל דור] על סמך כל שאר כללי הפסיקה.
13.2
ומהי שעת הדחק?
תוספות מסכת נדה דף ו עמוד ב:
בשעת הדחק - פירש רש"י בשני בצורת
ולא דק דבפירקין (לקמן נדה דף ט:) אמר דאפי' רבנן מודו בשני בצורת
וי"ל דהאי בשעת הדחק היינו אדם שנגע במעת לעת שבנדה ועשה מעט טהרות לפני ראייתה ואחר הוראתו עסק בטהרות הרבה
ולא דמי לשני בצורת
כיון דמקודם לכן לא היתה שעת הדחק ואפיש בטהרות ע"י הוראת טעות
ועוד י"ל שעת הדחק שהשואל הלך לו והיה טורח גדול לרדוף אחריו כדאמר בפרק אף על פי (כתובות דף ס:) רהט אבתריה תלתא מילי בחלא ולא אדרכיה.
הערה: תוס' מעיר על כך בסוגייתנו ולא בסוגיה העיקרית להלן נדה דף ט.
13.3
וראה ב"מתיבתא", ושם, ב"ילקוט ביאורים" בהרחבה בעניין זה.
14.
עונה הגמרא:
אלא - דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר,
לא נפסק באף מקום במפורש שהלכה כחכמים גד רבי אליעזר! [או שלא היה ידוע האם חכמים בכלל חולקים עליו]
14.1
כנראה ש"רבי" חשב שרק תנא יחיד חולק על רבי אליעזר. אולי גם אם ידע ש"חכמים" שהיו צעירים מרבי אליעזר אמרו בשם רב קדום "יחיד", וממילא מדובר ב"יחיד נגד יחיד"
15.
ממשיכה הגמרא להסביר במה בדיוק הוא נזכר:
ומאי, לאחר שנזכר - לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה, אלא רבים פליגי עליה,
אמר: כדי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
הוא "נזכר" [כלומר, בדק ומצא והתברר לו] שבאמת רבים חולקים על רבי אליעזר, ולכן ממילא אין הלכה כרבי אליעזר.
16.
ומסקנת הגמרא בביאור הברייתא:
למרות שאין הלכה כרבי אליעזר - יחיד נגד רבים - בכל זאת אפשר לסמוך עליו בשעת הדחק!
16.1
"מתיבתא":
דעת האור זרוע ח"ב סי' שו שאפילו בדבר שהוא מדאורייתא הולכים אחר היחיד בשעת הדחק שכתב שם כן לענין אתרוג יבש ולולב יבש והביא ראיה מהגמרא כאן, וכן כתב הרשב"ש שו"ת סי' תקיג בדעת הרשב"א.
אבל בשם אביו הרשב"ץ ובשם הר"ן כתב שם שדווקא בדבר שהוא דרבנן אומרים כן.
והכנסת הגדולה כתב אהע"ז סי' קכז הגה"ט אות ו שאין סומכים בשעת הדחק על היחיד אלא לאחר שכבר הורה חכם כמותו ואחר כך נזכר שרבים חולקים עליו.
17.
אי אמרת בשלמא לתרומה - היינו דהואי תרומה בימי רבי,
אלא אי אמרת לקדש - קדש בימי רבי מי הואי?
כדעולא, דאמר עולא: חבריא מדכן בגלילא; הכא נמי בימי רבי.
אחרי הדיון ה"ארוך" בדברי הברייתא הגמרא מסיימת בכך שמשמע ממנה שבימי רבי נהגו דייני תרומה אבל לא נהגו כבר דיני "הקדש", שזו הסוגיה שקדמה לדברי הברייתא!
18.
נציין איפוא, שכל דברי הברייתא הובאו רק לצורך נושא מסויים בסוגייתנו - נדה דף ה - ונדה דף ו.
ומדוע באמת היה צריך להאריך בביאור אותה ברייתא?
18.1
הסבר מעניין: ערוך לנר מסכת נדה דף ו עמוד ב
בגמרא והוינן בה מאי לאחר. זו אין מן הקושיא רק שכן סדר הש"ס לפרש הברייתא שמקשה ממנה שלא נאמר משבשתא היא
כלומר, הגמרא רוצה בזה ללמדנו שמדובר בברייתא "מקובלת".
19.
עיקר הסוגיה שבברייתא היא להלן - נדה דף ט.
20.
כל הסוגיה הנ"ל מובאת גם לצורך הסוגיה במסכת עירובין דף מו לעניי הבא: להוכחה, שהלכה כרבים נגד יחיד גם בדיני דרבנן
