גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קפ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף ז ע"ב

"רבי אליעזר שמותי הוא" - והיאך אם כן הניח תפילין

פעמיים מוזכר בש"ס אודות התנא רבי אליעזר בן הורקנוס שאין הלכה כמותו, כי "רבי אליעזר שמותי הוא", במכילתין (ז, ב) ובמסכת שבת (קל, ב). ונחלקו הראשונים בכוונת הדברים: רש"י (כאן ובשבת, וכ"כ בפסחים טו, א) כתב: "שמותי - לשון שמתא, שהרי ברכוהו, כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט, ב)". דבר זה היה כשדנו אודות תנורו של בן עכנאי, שנחלק עם חכמי ישראל, ועשה רבי אליעזר אותות ומופתים בכדי להוכיח שהלכה כמותו, ואף יצא בת קול מן השמים כמותו, ועם כל זה אמרו חכמים "אין אנו משגיחים בבת קול". ואיתא שם בגמרא "ונמנו עליו וברכוהו", והכוונה בזה היא - לפי דברי רש"י - שנמנו עליו והטילוהו בחרם ושמתא (עי' רמב"ן ושאר ראשונים שדנו בארוכה, האם היה נידוי בלבד או חרם). מאידך הביאו התוס' (כאן ובשבת שם, וכ"ה ברש"י שבת שם בפי' הב') פירוש אחר בזה, וז"ל: "ופירש ר"ת ורשב"ם, דשמותי הוא, היינו, דהוה מתלמידי שמאי" (ולכן אין הלכה כמותו, דאין הלכה כדברי בית שמאי), וכן הובא פירוש זה בעוד ראשונים (עי' רמב"ן וריטב"א ב"מ שם ועוד). ולפירוש זה יתכן, שאכן לא הכניסו חז"ל את רבי אליעזר בנידוי וחרם גמור (עי' בארוכה בקונטרס 'עמק ברכה' להרד"ל בריש 'פרקי דרבי אליעזר').

והנה בגליון תוספות (כאן) מביא כלפי פירושו של רש"י, בזה"ל: "הקשה הר' ראבי"ה (סי' תתמ), דבאלו מגלחין (טו, א) איבעיא לן, מנודה מהו בתפילין, תיקו, ורבי אליעזר היה מניח תפילין כדאמר בסוף פרק ארבע מיתות (סח, א), ואין לומר דלא חש לנידוי, דהא חלץ מנעליו". תורף הקושיא היא, כי במס' סנהדרין איתא: "כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו... ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו...", ומבואר שרבי אליעזר הניח תפילין, ומדוע לא פשטו במס' מועד קטן מרבי אליעזר שמנודה מניח תפילין. ואין לומר שרבי אליעזר לא היה חושש לנידוי ולכן הניח תפילין, כי במס' בבא מציעא (שם) איתא: "אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע" - שהם מדיני נידוי (ראה מו"ק שם), הרי שרבי אליעזר היה חושש לנידויו, ולמה אם כן הניח תפילין.

אמנם מלשון הראבי"ה שלפנינו משמע שרבי אליעזר לא השגיח על הנידוי, ולכן הניח תפילין, וכלפי קריעת בגדיו וחליצת מנעליו וישיבתו על גבי קרקע כתב שני אופנים: א] שלא עשה כן מעיקר הדין כי אם מחמת צערא בעלמא, והגם שלא חשש לנידוי (עי' תוס' ב"מ שם ד"ה וקרע); ב] כי בקריעת בגדים וחליצת מנעלים וישיבה על גבי קרקע החמיר על עצמו לנהוג דיני נידוי, ואילו כלפי הנחת תפלין לא חשש לנידוי בכדי שלא תתבטל המצוה ממנו, יעו"ש.

ואכן בחי' הריטב"א (מו"ק שם ד"ה מנודין) העלה בזה, שהגם שבמס' מועד קטן נשארו ב"תיקו" אם מנודה מניח תפילין, אכן, באמת נפשט הספק במסכת סנהדרין - ממה שרבי אליעזר הניח תפילין - שמנודה חייב בתפילין, וכן היא ההלכה, "וטובא איכא בתלמודא דלא מיפשטי בדוכתייהו ומיפשט בדוכתא אחריתי".

מאידך מצינו בשו"ת הריב"ש (סי' קעג) בזה"ל: "וכן נראה מדר' אליעזר הגדול שהיה מניח תפילין, כדאיתא בסו"פ ד' מיתות שנכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפיליו ערב שבת סמוך לחשכה, ופירש"י ז"ל תפילין של אביו, ובפרק אלו מגלחין היא בעיא אם מנודה אסור בתפילין וסלקא בתיקו. ומיהו קשה לי אמאי לא פשיטו בפרק ואלו מגלחין דמותר בתפילין מההיא דרבי אליעזר, ואפשר לומר לפי שהיה יכול לדחות דתפיליו של הורקנוס עצמו קאמר", והיינו, שנכנס הורקנוס בנו לחלוץ את תפילין של עצמו, ולא של אביו רבי אליעזר - ושמא אכן לא הניח תפילין מחמת נידוייו (וכן העלה בשו"ת 'שאגת אריה' סי' מב ומטעם אחר, עי"ש). אכן, הדבר תמוה מדוע הוצרך להכנס לחדר אביו לחלוץ את תפיליו, התינח אם חלץ את תפילין של אביו, מובן שפיר למה נכנס לחדרו של אביו, אך לפי הריב"ש דחוק הדבר מאוד (עי"ש בשאג"א שנדחק בזה). ובעיקר הדבר כבר תמהו הרד"ל ('עמק ברכה' שם אות טז) וה'חשק שלמה' (על התוס' שלפננו) שמפורש בירושלמי (שבת פ"ב ה"ז) שרבי אליעזר עצמו היה לבוש אז בתפילין.

הגאון החיד"א ב'פתח עינים' (ד"ה משום) מתרץ, כי מאחר שמבואר ב'רבינו ירוחם' (אדם וחוה נתיב יד ח"א) בשם הראב"ד, שכשמנדים אדם אפשר להקל עליו ולומר שנאסר בכל הדברים מלבד דבר מסוים, אי אפשר להביא ראיה מהמעשה של רבי אליעזר שמנודה מותר בתפילין, שגם לצד שמנודה אסור בתפילין, כיון שידעו את רוב קדושתו של רבי אליעזר, מסתבר הדבר שהטילו עליו נידוי בכל הדינים, מלבד הנחת תפילין - שלא אסרו עליו.

ה'חתם סופר' כתב לתרץ, כי הנה במס' מועד קטן, כלפי האיבעיא במנודה האם מניח תפילין כללו יחד ספק זה במנודה ובמצורע, וכדאיתא: "מנודה מהו בתפילין, תיקו; מצורע מהו בתפילין", וכלפי מצורע הביאו בגמרא מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, דלרבי אליעזר מניח תפילין, ולרבי עקיבא פטור מתפילין, ולכן יש לפרש שם במנודה נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא, כי לרבי אליעזר מניח תפלין, ונסתפקו רק אליבא דרבי עקיבא - האם מנודה מניח תפילין, ולפי זה שפיר אין להוכיח מרבי אליעזר שהניח תפלין, כי לשיטתו לא הסתפקו כלל, וכאמור.

הרד"ל (שם) מחדש, כי אפילו לפי הצד בגמרא שמנודה אסור בתפילין, אין הוא נאסר אלא רק ביום הראשון לנידויו, כמו שאבל לא נאסר בתפילין כי אם ביום הראשון לאבלותו, אבל בשאר ימי נידויו איננו נאסר בתפילין, ושפיר הניח רבי אליעזר תפילין ביום מותו שהיה זמן מרובה אחרי הנידוי, ולא קשה מידי.