תחשוב טוב / רפי זברגר

נידה ט ע"א-ע"ב
  

הקדמה

למדנו במשנה בדף ז' את דעתו של רבי אליעזר כי ארבע נשים דיין שעתן: בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה.
היום נלמד את תחילת הקטע בגמרא העוסק בזקנה. . 
 

הנושא

איזו היא זקנה? כל שעברו עליה שלש עונות [סמוך לזקנתה]:
קובעת הגמרא כי זקנה היא אשה שאינה רואה דם במשך שלוש עונות (מוסבר בהמשך הגמרא), סמוך לעת זקנתה.
היכי דמי סמוך לזקנתה?
מיד שואלת הגמרא מתי אשה מוגדרת להיות "סמוך לזקנתה".
אמר רב יהודה: כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא.
לפי רב יהודה תולים את העניין במבט חיצוני של חברותיה של האשה. אם הן מכנות אותה זקנה – זאת אומרת שהיא כבר בגיל המוגדר ''סמוך לזקנתה''. 
ורבי שמעון אומר: כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה.
ריש לקיש מוסיף להגדרה גם תחושות של האשה עצמה. בזמן הגמרא נהגו לקרוא לאשה מבוגרת ''אמא'', אולי דומה לכינוי היום ''סבתא''. אם האשה אינה מתביישת כאשר קוראים לה אמא, הרי שהיא כבר הפנימה את גילה, ואז ניתן לומר כי היא בגיל המוגדר ''סמוך לזקנתה''. 
הגמרא מביאה שתי דעות של אמוראים להבנת והגדרת סברתו של ריש לקיש: 
ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק, חד אמר: כל שאינה מקפדת.
אחד משני האמוראים, רבי זירא ורבי שמואל, סובר כי אם האשה אינה ''מקפידה'', הגם שהיא מתביישת בכך, אלא שהיא מקבלת בהבנה את העובדה שמכנים אותה ''אמא'' הרי שאז היא בגיל ה''סמוך לזקנתה''. 
וחד אמר: כל שאינה בושה.
האמורא השני מבין השניים סובר שאם היא מתביישת, גם אם אינה מקפדת, הרי שכבר אז יש להגדיר את גילה ''סמוך לזקנתה''
מאי בינייהו? איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת. 
הנפקא מינה בין השיטות במקרה והאשה מתביישת אך אינה מקפדת. לפי אמורא הסובר שהכול תלוי בבושתה, הרי הוא מתביישת ולכן כבר מוגדרת ''סמוך לזקנתה'', אך לפי האמורא השני, כיוון שאינה מקפדת, הגם שהיא מתביישת, אינה מוגדרת ''סמוך לזקנתה'', ואז נטמאת מעת לעת ולא דיין שעתה. 
 

מהו המסר

למדנו היום כי הגדרת גילו של אדם, תלוי במידה רבה בתחושותיו האישיות, וכיצד הוא מקבל את יחס החברה כלפי גילו. אם הוא מתבייש הרי לפי שיטה אחת כבר ''נכנס לעולם הזקנים''. לפי שיטה אחרת, אם מקבלים בשוויון נפש את כינויי ''אמא'' של החברים, ולא מקפידים עליהם, זה עצמו מעיד על המעבר לגיל הסמוך לזקנה. ולפי דעה שלישית, אין זה תלוי כלל בתחושות שלה, אלא מספיק שהחברים יכנו אותה ''זקנה'', כבר אז היא כבר חצתה את הגיל ומוגדרת ''סמוך לזקנתה''.
אנו לומדים מכאן עיקרון מאוד מאוד חשוב בחיינו. הגיל שלנו בעצם נקבע לפי תחושות שלנו. אם נרגיש צעירים, הרי שגם ''נהיה צעירים''. אם לא אכפת לנו אם קוראים לנו בתארי גיל מבוגר, או שאנו כבר לא מתביישים בכך, הרי ש''אנחנו שם''. עיקרון זה מובע יפה בשירו של אודי דוידי ''תחשוב טוב'':

כמו במכחול את העולם אתה צובע
וקול פנימי לך קורא אתה יודע
הכל תלוי בך, מצב הרוח מסביבך
המציאות היא כמו המציאות בדמיונך

תחשוב טוב - יהיה טוב!
תאמין בעצמך
תחשוב טוב - יהיה טוב!
אלוקים אוהב אותך

היום אתה רואה במשקפיים רק אפור
מחר אפשר לראות דרכם שוב את האור
הכל תלוי בקול שלך אומר בפנים
תחשוב טוב יהיה טוב! תאמין!


תחשוב טוב - יהיה טוב...

יש לך מלאך שאומר לך גדל
ויש מלאך אחר שאומר לך חדל
תקשיב רק לאמת שזועקת מהלב
תדע שאלוקים אותך אוהב

תחשוב טוב - יהיה טוב...


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]