להיזהר מלגלות / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ברכות ל ע"ב

מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה במקום גילה שם תהא רעדה.

סיפור ידוע מספר על חסיד אחד שנקרא על ידי הרבי שלו וצווה לתקוע בשופר במניין של הרבי. תגובתו של החסיד הייתה שהוא איננו רוצה בזה משום שהוא מפחד, שכן תקיעת שופר היא אחריות גדולה שרובצת על כתפי הבעל תוקע שצריך לכוון את הכוונות הנכונות ולא לתת למחשבות שאינן ראויות להיכנס למוחו ועוד ועוד.

הרבי השיב לו על כך שדווקא משום שהוא מפחד הוא מבקש לתת לו את התפקיד, משום שהוא איננו מעוניין שמי שאינו מפחד יתקע בשופר.

הסיפור הזה מעורר אותנו לחשוב איפה עובר בדיוק הגבול שבין להסתיר את יראת השמים שלי או לגלות אותה. האם כאשר צריך לדוגמה לעשות משהו ציבורי למען הכלל, עדיין יש מקום לחשוב שאולי לא כדאי לעשות זאת ובלבד שלא לגלות בפומבי את יראת השמים שיש בנו?

תשובה לדבר אומר המגיד ממעזריטש (תורת המגיד – ליקוטים, ד"ה "יש שמחה ויש גילה") מתוך הסוגיה שלנו.

הוא מסביר כי ישנן כמה לשונות המבטאות שמחה, וכל אחת מהן מבטאת את תנועת השמחה שיש בנפשו של האדם באופן שונה.

המילה "שמחה", היא מילה שמבטאת את המצב הרגשי של האדם כפי שהוא חווה אותו באופן אישי מבלי שהוא מגלה אותה כלפי אחרים.

לעומת זאת המילה "גילה", שדומה למילה "גילוי", היא מילה שמבטאת את המצב הרגשי כפי שהוא בא לידי ביטוי גם כלפי אנשים אחרים. דוגמה לדבר היא כאשר אומרים על אדם מסוים "צהבו פניו", היינו שהשמחה שיש בלבו ניכרת ונראית גם לסובבים אותו, עד כדי שהיא ניכרת לעין הרואים על פני האדם השמח.

בסוגיית הגמרא, אומר המגיד, למדנו כי "במקום גילה שם תהא רעדה", משום שכאשר אדם מגלה את מצבו הרגשי כלפי חוץ, הוא צריך להיזהר ולפחד שהדבר לא יזיק לו בסופו של דבר.

הקבלה לרעיון זה עורך המגיד עם קביעת חז"ל "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר", שמכוונת את האדם לפעול להסתיר עד כמה שניתן את מצבו הרוחני מהסביבה, משום שכל גילוי טומן בחובו סיכון, של גאוה שיכולה להגיע לאדם, או לחילופין צרות עין וקנאה מהסביבה וכדו'.

אז אם שאלנו איפה עובר הגבול שבין הסתרת המצב הרוחני מהסביבה ובין גילוי, מסתבר שאין כלל גבול, על האדם לעשות ככל יכולתו לשמר את הדברים בסתר ובצנעה, אך אם הוא נאלץ להוציא את הדברים החוצה, וכמו בסיפור איתו פתחנו, שבו ניתן לאדם תפקיד שמחייב אותו להתנהג ביראת שמים גלויה, אזי עליו לעשות את הדברים ברעדה גדולה שלא יצא מכשול ותקלה ממהלך זה.