גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"צ, מדור "עלי הדף"
מסכת נידה
דף לד ע"ב

מתי ניתן לסמוך על ניסויי רפואה ולהכריע על פיהם באיסורי תורה?

מצינו כמה פעמים בש"ס, וגם במכילתין (לד, ב), אודות גופם של עכו"ם, כמו: "כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו", דהיינו, בגלל שהם אוכלים שקצים ורמשים גופם מתחמם, וזה גורם שינויים שונים בטבע גופם, וכן אמרו במס' עבודה זרה (לא, ב): "הני ארמאי זוקאני (-נפוחים) דהוו שתו גילויא (-ששתו משקים מגולים שהיה בהם ארס נחש), ולא מתו, איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו", והיינו, משום שאוכלים שקצים ורמשים גופם מתחמם והשפעת הארס לא המיתם, ורק הזיק להם שיהיו נפוחים.

מאידך, מצינו בסוגייתנו (וכ"ה במס' שבת פו, ב) את המושג של 'חביל גופייהו' גם בישראל, אמנם מפאת סיבה אחרת, וכפי שאמרו: "ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו", וברש"י (שבת שם): "דדייגי במצות - לקיים מצות, וחרדים בדבר, ומתוך דאגה מתחממין, כדכתיב (תהלים לט, ד) 'חם לבי בקרבי'", אמנם, מבואר בתוס' (ע"ז שם ד"ה דאכלי), כי שונה הוא חמימות גופם של אומות העולם - האוכלים שקצים ורמשים - מחמימות גופם של בני ישראל, שהיא מפאת דאגתם בקיום המצוות, וכלשונם: "דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל (-חום) דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש", ומה"ט על בני ישראל להזהר ממשקים מגולים, ולא יועיל להם מה שגופם מתחמם מדאגת המצוות.

וכתב ה'חתם סופר' בחידושיו (ע"ז שם): "מימי תמהתי, אחר שבעוונותינו הרבים אין לנו מדרש חכמות הרפואות, וכל רופאי ישראל לומדים בבית מדרש לאומים וחכמיהם, וכל חכמתם בנוי על טבעי גופיהם - דאכלי שקצים ורמשים ולא דאיגי במצות, ואיך ישפוט מזה על גופי ישראל דלא אכלי שקצים ודאיגי במצות, הרי קמן אלו מסתכנים בגילוי ואלו שתו וחיו... ובודאי לענין רפואות הגוף מה נעשה, נסמוך על רופא חנם ית"ש, ויתן בפי הרופא ומחשבתו לרפאות נפש עד דכא, ושומר פתאים ה'", כלומר, כי בוודאי ניתן לסמוך ברפואת הגוף על רופאי אוה"ע - כשאין הדבר נוגע לעבור על איסורי תורה, כי הגם שאין הוכחות מנסיונם על גופות אוה"ע, הרי עכ"פ נסמוך בהשתדלות זו על הבורא ב"ה שהוא 'רופא חנם ית"ש', וכלשונו: "ויתן בפי הרופא ומחשבתו לרפאות נפש עד דכא, ושומר פתאים ה'", אולם, כאשר יהיה הדבר נוגע לעבור על איסורי תורה מחמת כן - איך נוכל לסמוך עליהם, ואם אמנם שבנוגע לפיקוח נפש יכולים לסמוך עליהם ברפואתם, כי עכ"פ מידי ספק פיקוח נפש לא יצאת, ודוחין איסורי תורה גם בספק פיקוח נפש, וכלשונו בהמשך: "ולענין פיקוח נפש שבת ויוה"כ לא יהא אלא ספק נמי מותר, אבל לענין איסור נדה, צ"ע", כלומר, שאם נבא להתיר אשה לבעלה - מתוך מה שאנו סומכים על רופאים שכל נסיונם על גופות עכו"ם - שאין בזה פיקוח נפש, הדבר צ"ע איך מותר לסמוך על נסיונם שלא היה כי אם בגופות עכו"ם. וממשיך החת"ס, כי הגם שמצינו בחכז"ל שסמכו על הרופאים להתיר בכגון דא (נדה כב, ב), הרי יש לחלק בזה, כי "בזמניהם היו חכמי רופאי ישראל אשר שקלו זה בדעתם, אבל רופאי זמנינו אינם עוסקים אלא בטבעי אומות העולם, צל"ע מאוד".

וכן העלה בחידושיו במס' שבת (שם): "ומפני זה קשה לי לסמוך בשם הוראה על רופאי זמנינו אפילו ישראל בענין נדה וכדומה, דכל מומחיותם על פי ספרי רפואות שנעשו על ידי נסיון שהיה להם על ידי גופי אומות העולם, וכן כל חכמתם בניתוח על פי שנסו בגופן שלהן, דחביל גופיהו, ואין מזה ראיה לגופי בני ישראל, ואין לדון מדבריהם להקל בשום איסור כי אם לענין חילול שבת ואכילה ביוה"כ, דלא יהא אלא ספק פיקוח נפש נמי דוחה שבת, אבל להאמין להם ממש אין נראה לי".

כיוצא בזה העלה בתשובותיו (יו"ד סי' קעה) כלפי דברי הש"ך (יו"ד סי' קפז סקכ"ח) בשם הב"ח, שאם עשה רופא רפואה מסויימת לאשה אחת ונתרפאה, יכולה אשה אחרת לסמוך עליה, הגם שאין בזה משום פיקוח נפש, ועל כך כתב החת"ס כשיטתו האמורה: "הנה לא הוה בעי למימר אם עשה רפואה זו לעכו"ם... משום דאין ראיה מגופים שלהם לגופים שלנו, כדאמרינן בשבת פ"ו ע"ב ובע"ז ל"א ע"ב ונדה ל"ד ע"ב 'אינהו דאכלו שקצים ורמשים חביל גופייהו', על כרחך הוצרך לומר שעשה רפואה זו לישראלית...".

בשו"ת 'מקדשי השם' (ח"א סי' פו) מובאת תשובת הגאון רבי נחום וויידענפעלד זי"ע אב"ד דאמבראווע בעל שו"ת 'חזון נחום' שעמד על דברי החת"ס הללו, ונתקשה מדברי הגמרא במס' גיטין (ע, א): "רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר ואיתסי", והיינו, שריפא את הנכרי מצערתו, ונתקשו התוס' (ד"ה רב שימי) אודות הענין שריפא עכו"ם שאיסור יש בדבר (עי' ע"ז כז, א), וכתבו: "דשמא כדי להתחכם ברפואה שרי, כדי שידע לרפאות ישראל על ידי כן", ומכאן שניתן לסמוך על נסיונות הרפואה בגופות העכו"ם בכדי לרפאות את ישראל, ובהגהות 'דבר צבי' (שם אות ו) יישב את הדברים, כי אכן גם החת"ס העלה, שניתן לסמוך על נסיונות הללו - עכ"פ כלפי דבר ההשתדלות ברפואה, וגם נחשב הדבר כספק פיקוח נפש, וידחה איסורי תורה כאשר נוגע לפיקוח נפש, אכן, עדיין לא ניתן להוכיח שמותר לסמוך עליהם להתיר איסורי תורה גם במקום שאין בזה נדנוד פיקוח נפש, כגון להתיר אשה לבעלה שהוא איסור כרת, וכלפי זה עדיין מידי ספק לא יצאת, ולא נתיר איסורי תורה – גם במקום שהועילה הרפואה על גופות העכו"ם (עעו"ש יישוב נוסף, וע"ע בענין זה בתשובת הגאון הנז'; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפב וח"ז סי' קס; 'מנחת פתים' יו"ד סוף סי' קפז; שו"ת 'אמרי יושר' ח"ג סי' קמב; שו"ת 'חלקת יעקב' אבה"ע סי' לד).