ברור כשמש / רפי זברגר

נידה מח ע''א
  

הקדמה

היום אנו מתחילים בסייעתא דשמיא את הפרק השישי ''בא סימן''. הזכרנו בשתי המשניות האחרונות של הפרק הקודם את סימני בגרות של האשה. סימן תחתון – הבאת שתי שערות, סימן עליון – גידול הדדים.
כמו כן הזכרנו (מז.) את שלושת שלבי גדילה של נקבה: פגה – עד גיל שתים עשרה, בוחל – ימי הנערות מגיל שתים עשרה למשך חצי שנה, וצמל – ימי בגרות לאחר שהביאה שתי שערות. אם לא הביאה שתי שערות עד גיל עשרים, מוגדרת כאיילונית. (מז:). משנה המתחילה את הפרק עוסקת בהבאת סימן אחד מתוך השניים. 
 

הנושא

בא סימן התחתון עד שלא בא העליון - או חולצת או מתיבמת.
סימן התחתון הוא הקובע ואם הוא מופיע הרי יש עדות לגדלות, ואשה אשר מת בעלה, יכולה או לחלוץ להתייבם לאחי בעלה המת. 
בא העליון עד שלא בא התחתון, אף על פי שאי אפשר – רבי מאיר אומר: לא חולצת ולא מתיבמת, וחכמים אומרים: או חולצת או מתיבמת. מפני שאמרו אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון, אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון.
לפי הסבר הגמרא לקטע זה יוצא כי:
• כולם מסכימים לדין כי סימן תחתון הוא הקובע לגבי הגדרה בוגרת. 
• ישנה מחלוקת במציאות בין רבי מאיר לחכמים, האם תיתכן מציאות כזאת שהסימן העליון מופיע ללא הסימן התחתון. לפי רבי מאיר מציאות כזאת אפשרית ולחכמים אינה אפשרית. לדעת חכמים - אם אנו רואים רק את הסימן העליון ללא הסימן התחתון אנו משערים כי היו שערות קודם לכן אך הן נשרו. 
לאור הקדמות אלו חולקים חכמים ורבי מאיר במקרה שנראה רק הסימן העליון ולא התחתון: רבי מאיר אוסר לחלוץ או לייבם כיוון שייתכן שאינה בוגרת עדיין (לא הביאה סימן תחתון), ולחכמים – חייבת לחלוץ או לייבם, כיוון שהיא כבר בוגרת (חוסר שערות נובע מנשירה, אבל הן כבר הופיעו בעבר). 
 

מהו המסר

למדנו היום לשיטת חכמים כי אם אנו רואים סימן עליון ולא רואים סימן תחתון, אנו קובעים באופן וודאי ונחרץ כי סימן תחתון היה קיים לפני כן, אך נשר ונעלם. כלומר, אנו קובעים מציאות מסוימת למרות שאנו לא רואים אותה. אנו קובעים כי היו שערות למרות שכרגע אנו לא רואים שום סימן לשערות. הקביעה היא מוחלטת ואינה לפי ''רוב'' או ''חזקה'' וכדומה, אלא ברור מעל לכל ספק כי כך היה המצב לפני כן (היו שערות אך נשרו). 
מקורה של קביעה נחרצת שכזאת היא בידיעה ברורה ושלמה שלא ייתכן מצב אחר. הכרת המציאות הביולוגית הקובעת כי אין אפשרות בשום פנים ואופן לסימן עליון, ללא קיום סימן תחתון אשר הופיע לפניו.
כאמור, מחלוקת רבי מאיר וחכמים הינה מחלוקת במציאות הביולוגית של בני אדם. האם אפשרי סימן עליון ללא סימן תחתון או לא. ולדעת חכמים הקביעה כל כך ברורה עד כדי חיוב ביצוע חליצה או ייבום המתירים אשת אח. 
נלמד מכאן מסר להבעת דעה במקרים מסוימים. אם מציאות מסוימת ''ברורה כשמש'' הרי שניתן לקבוע הלכה באופן נחרץ אף בנושאים שהם איסורי דאורייתא חמורים. כך גם ננהג במציאות יומיומית. אם המצב או מניע למצב "ברור כשמש", אך ורק אם זה המצב, הרי שנוכל להתנהג לאור קביעה זו באופן ברור ונחרץ ללא ספקות ובביטחון רב. 
אם המצב אינו ברור, הרי שיש להתאים את ההתנהגות לחששות אלו, ולא לקבוע מסמרות ללא בסיס קבוע וחזק. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]