מי מחוייב במצוות יישוב הארץ?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
נידה מח ע"א
בגמרא מסופר שרבי זירא רצה לעלות, ובסופו של דבר עלה לארץ ישראל, וכך מובא בעוד מקומות בגמרא. במסכת כתובות (קי,ב) נאמר שכל אדם, איש או אשה, יכול לכוף את בני ביתו לעלות מחוץ לארץ לארץ ישראל.
ב"בירור הלכה" שם מובא שלדעת הרמב"ן, המצווה שמכוחה יכול אדם לכוף אחרים לעלות לארץ היא מצוות יישוב הארץ. לעומת זאת לדעת התשב"ץ הכפייה היא כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ, שאי אפשר לקיימן בחו"ל, ולא לצורך מצוות יישוב הארץ.
ייתכן שהמחלוקת נובעת מהגדרת מצוות יישוב ארץ ישראל: לדעת הרמב"ן מצווה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, כמו שהוא כותב בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, שמצוות יישוב הארץ עיקרה הוא שלא נעזבנה ביד זולתנו, וכל יהודי שגר בארץ תורם בכך למניעת השממה ומקיים בגופו את המצווה של יישוב הארץ.
לעומת זאת לדעת התשב"ץ ייתכן שמצוות יישוב הארץ היא מצווה של הציבור ולא של היחיד, מדין כיבוש, שכן כיבוש רבים נקרא כיבוש וכיבוש של יחיד אינו נקרא כיבוש. לכן לדעתו הסיבה שיכול יהודי יחיד לכוף את בן משפחתו לעלות לארץ היא לצורך קיום המצוות התלויות בארץ ולא בשביל מצוות יישוב הארץ, שכן גם אם יעלה לא יקיים את המצווה, שאינה חיוב של יחיד אלא של כל הציבור.
