מה חווה אדם בשעת פטירתו?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

נידה עא ע"א

בגמרא נאמר שבשעת המיתה ישנו פחד פתאומי ממלאך המוות. לכאורה מכיוון שהמוות הוא אירוע חד פעמי בסוף חיי האדם, אין אפשרות לדעת מהי ההרגשה שאדם מרגיש באותה שעה.

אכן, חז"ל גילו לנו כמה דברים בעניין זה:

במסכת ברכות (ח,א) נאמר שיש 903 מיני מיתה. הכוונה היא לקושי ולצער הפיזי שביציאת הנשמה מן הגוף. האופן הקשה ביותר דומה לקוצים שנתפסים בגיזי צמר, שקשה להפריד ביניהם ולנתק אותם אחד מהשני, כך יש אנשים שבשעת פטירתם חווים צער גדול. לעומת זאת האופן הקל ביותר דומה למשיכה של שערה מתוך כוס חלב, שנמשכת בקלות וללא חיכוך מיותר. כך גם אנשים שמתים מיתת נשיקה לא חווים כלל כאב או צער כאשר נשמתם יוצאת מגופם. נראה שהדרגות השונות של הצער בשעת המיתה תלויות באופן שבו האדם התנהג בחייו. ככל שהיה קשור יותר לצד הגשמי כך ישנו צער גדול יותר בהיפרד נשמתו מגופו, וככל שהיה האדם רוחני יותר כך ההיפרדות של הנשמה מהגוף נעשית בצורה חלקה וקלה יותר.

עם זאת, גם אנשים רוחניים שלא חווים כאב או צער בשעת פטירתם, מרגישים פחד גדול. רבא, תלמידו של רב נחמן, ביקש ממנו שייראה אליו לאחר פטירתו. רב נחמן סיפר לרבא (מו"ק כח,א) שהפטירה לא כאבה לו כלל, זה היה חָלָק כמו משיכה של שערה מתוך חלב, אולם הוא הוסיף שאם יציע לו הקב"ה לחזור בחזרה לחיות בעולם הוא יסרב, בגלל הפחד הגדול שחווה בשעת פטירתו.