סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

פתיחות ושקיפות / רפי זברגר

ברכות ב ע"א 
  

הקדמה

בסיום הש''ס בשוהם (תש''פ) העביר הרב שי פירון שיעור ובו דיבר בין היתר על שלושה מסרים חינוכיים מעניינים אשר ניתן ללמוד מן המשנה הראשונה במסכת ובש''ס כולו. במאמר זה נלמד את המשנה, ושניים מתוך מסריו של הרב פירון. נקדים מספר הלכות להבנת המשנה:
1. אדם טמא אסור לאכול תרומה ומעשר שני (תרומה מותרת רק לכהן, ואסורה לכל מי שאינו כהן).
2. נתאר את שלבי הטהרה ומה מותר בכל שלב ושלב:
a. לאחר טבילה במקווה – מותר לאכול מעשר שני. 
b. לאחר הערב שמש (צאת הכוכבים של יום הטבילה) – מותר לאכול תרומה.
c. לאחר הבאת קרבנות (בטומאה המחייבת הקרבת קרבנות, כגון: זב, זבה, יולדת ומצורע) – מותר להיכנס לבית המקדש ולאכול קודשים. 
3. הלילה מתחלק לשלש אשמורות, כאשר אורך כל אשמורת הינה ארבע שעות זמניות (שעה זמנית: חלוקת הלילה לשנים עשר חלקים, וחלק אחד הינו ''שעה זמנית'')
4. קרבנות הנאכלים (מלבד עולה שהוא כליל לה') נחלקים בין היתר לפי זמן המותר באכילתם. קרבנות שלמים נאכלים ע''י הבעלים של הקרבן במשך שני ימים ולילה (יום, לילה שאחריו ויום שלאחר מכן), וקרבנות אחרים כמו חטאת ואשם נאכלים על ידי הכוהנים במשך יום ולילה שלאחריו. 
5. גם בקרבנות הנאכלים, כמתואר בסעיף הקודם, הקריבו את האיברים הפנימיים של הקרבן (מכונים בלשון חז''ל "אימורי הקרבן") על המזבח החיצון בבית המקדש.
 

הנושא

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
זמן קריאת שמע של תפילת ערבית מתחילה משעת צאת הכוכבים. המשנה מציינת את המועד הנ''ל כזמן אשר ממנו מותר לכוהנים לאכול תרומה, ובכך מלמדת אותנו גם הלכות זמן קריאת שמע וגם הלכות אכילת תרומה לכוהנים, כמפורט בהקדמה לעיל. 
זמן בו מותר להתחיל לקרוא קריאת שמע מוסכם במשנה, אך לגבי הזמן, עד אליו מותר לקרוא קריאת שמע, ישנה מחלוקת תנאים, כמתואר מיד בהמשך המשנה
עד סוף האשמורה הראשונה - דברי רבי אליעזר.

רבי אליעזר סובר שיש לקרוא קריאת שמע עד סוף השליש הראשון של הלילה (אשמורה ראשונה), ומסבירה הגמרא כי הוא מייחס למילה וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים, ו', ז') לזמן שאדם הולך לישון. וזמן זה הוא עד ארבע שעות זמניות של הלילה. (בתקופת המשנה, כאשר לא היה חשמל, אנשים הלכו לישון סמוך לרדת החשיכה).
וחכמים אומרים: עד חצות, רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.
רבן גמליאל וחכמים מבינים את המילה וּבְשָׁכְבְּךָ באופן דומה – משך הזמן שאדם ישן, שזה בעצם כל הלילה, ולכן מותר לקרוא קריאת שמע במשך כל הלילה. המשנה תסביר בהמשך מדוע חכמים הקדימו את הזמן המותר עד אמצע הלילה (חצות). המשנה ממשיכה בסיפור מעשה המוכיח את שיטתו ופסקו של רבן גמליאל:
מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר - חייבין אתם לקרות.
בניו של רבן גמליאל - נשיא הסנהדרין, חזרו ממשתה לאחר חצות הלילה (יש אומרים כי היו בחתונה, ויש סוברים שמדובר ב''משתה רשות'') ושאלו את אביהם באותו זמן מה דינם לגבי קריאת שמע. האם עדיין יכולים הם לקרוא קריאת שמע, למרות שלפי חכמים מצוותה עד חצות הלילה. הנשיא, האבא, רבן גמליאל השיב להם כי מותר להם לקרוא כל הלילה, עד עלות השחר. 
ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות - מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
רבן גמליאל הוסיף ואמר לבניו, כי זוהי בעצם הנחיה כללית לכל הדינים שקבעו חכמים זמנם עד לחצות הליל. רבן גמליאל המשיך והדגים לבניו שתי דוגמאות לכלל זה (ניתן לייחס קטע זה למחבר המשנה, רבי יהודה הנשיא, שהוא בעצם צאצא ונכד של רבן גמליאל הנשיא, שהיה צאצא של הלל הזקן). 
1. הקטר חלבים ואברים - מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
כמתואר בסעיף 5 בהקדמה, הקריבו את האימורים במשך כל הלילה שלאחר הקרבת הקרבן, עד עלות השחר. 
2. וכל הנאכלים ליום אחד - מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
כמתואר בסעיף 4 לעיל, מותר אף לאכול את החלקים הנאכלים מן הקרבנות הנאכלים, במשך כל יום ההקרבה והלילה שלאחריו. 
אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה:
שואל רבן גמליאל את בניו (גם כאן ניתן לומר כי זהו סיכומו של רבי יהודה הנשיא), מדוע באמת פסקו חכמים כי יש לסיים את כל ה''מטלות'' הנ''ל עד חצות הלילה? ומיד עונה על שאלתו: כדי להרחיק את האדם מן העבירה. 
רש''י בלשונו הרהוטה מסביר זאת יפה מאוד:
ואסרום באכילה קודם זמנן, כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת. וכן בקריאת שמע, לזרז את האדם, שלא יאמר: יש לי עוד שהות, ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן.
אם נתיר לאדם לעשות משהו עד אור הבקר, הרי שהוא עלול ''לגנוב'' ולאחר את הזמן, ובכך או לעבור על איסור כרת (אכילת קרבן או הקרבת אימורים לאחר עלות השחר), או יפספס מצוות קריאת שמע בזמנה.
 

מהו המסר

ננסה ''לעשות זום למפגש הלילי" בין בני רבן גמליאל לאביהם הנשיא. מדובר בשעות הקטנות של הלילה, שהבנים חוזרים, לא ברור בדיוק האם מסעודת מצווה או שמא ''סעודה אחרת'' שאינה מצווה. בנים של רב גדול ונשיא בישראל, שוכחים לקיים מצווה דאורייתא של קריאת שמע בערב! סביר להניח כי אביהם כבר ישן שנת ישרים בשעה מאוחרת זו, אך הם מניחים כי ניתן, אפשר ואף רצוי להעיר את האבא, הרב החשוב, כדי לשאול אותו שאלה הלכתית ש''זמנה עובר'', ואם לא ידעו את התשובה בזמן אמת, הרי שעלולים להפסיד את המצווה. כמו כן, יש לציין כי הם מרגישים מספיק נוח לשתף את אביהם ב''פשלה'' שלהם, שהם לא זכרו לקרוא קריאת שמע בזמנה. האבא כנראה לא כועס ולא מתרעם על השאלה בשעות הקטנות של הלילה, אלא מתייחס בכובד ראש ועונה ברצינות רבה. 
קודם הוא עונה בצורה תמציתית ופוסק כי אם עדיין לא עלה עמוד השחר חייבים הם לקרוא את שמע. לאחר מכן, הוא כנראה ממשיך ונותן להם שיעור קטן, למרות השעה המאוחרת, וקובע כי זהו דין כללי לכל מקום בו פסקו חכמים עד חצות, ואף מציג להם שתי דוגמאות מסדר קודשים, שלא כל כך פשוט לקלוט אותם בשעות האלו של הלילה. 
בסוף ה"מיני שיעור לילי'' של האבא, הוא אף מסביר ומנמק את טעמם של חכמים כמתואר לעיל. 
בקשר לטעם זה, מציין הרב פירון, כי זו בעצם חשיפה לכאורה מיותרת של ''קלפי חז''ל''. שהרי אם התלמיד יודע את הנימוק של חכמים, אשר כל מטרתם היא ''להרחיק את האדם מן העבירה'', הרי תלמיד ממוצע יכול לעשות חשבון ולומר לעצמו: בסדר – חכמים חוששים, אך אני בטוח בעצמי ולכן אין בעיה שאקיים את המצווה גם לאחר חצות הלילה. 
רבן גמליאל לא חושש להציג את כל הקלפים, ולא חושש מן התוצאה העלולה להיות כמתואר כאן, אלא ''משקף'' את כל הטעמים. למרות זאת הוא קובע נחרצות, כי האדם מחויב לקיים מצוות חכמים, ולא להחליט כי ''טעמם של חכמים לא שייך אליו''. 
לסיכום נלמדו מכאן שתי הנהגות חשובות ביחס הורים וילדים, וגם ביחס מחנך לתלמיד, ובכלל: 
1. פתיחות – כל כך יפה לראות כי בניו של רבן גמליאל ''הרשו לעצמם'' לפתוח את סגור ליבם בשעה לא רגילה, ולא חששו מתגובתו של רבן גמליאל אביהם. נלמד מכך גם אנו ביחסינו עם ילדינו ותלמידנו. להשתדל להיות פתוח וגלוי עם הילדים. לנסות לדבר עמהם ''בגובה העיניים'', בכל הכבוד הראוי להם. אם אמנם ננהג כך, הרי שהמסר יחלחל גם עליהם, והפתיחות בעז''ה תהיה הדדית. 
2. שקיפות - למרות החששות המתוארים לעיל, סיפר רבן גמליאל וחשף בפני בניו את טעמם של חכמים.
נשתדל גם אנו להיום ''שקופים'' וגלויים כלפי ילדינו, לא להסתיר דברים, לומר את האמת כהווייתה, להסביר ולא לחשוש מן התוצאות. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר