אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
ברכות ג ע"א
בגמרא מובאת ההלכה ש"אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת", וישנן שתי לשונות האם הכוונה היא רק לדברי תורה או אף דברי חולין. ב"הלכה ברורה" מובא שהרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים שהאיסור חל רק על דברי תורה, אך מותר לדבר דברי חולין בפני המת. עוד מובא ב"בירור הלכה" שלהרבה פוסקים "בפני המת" היינו בתוך ארבע אמות מהמת.
הרא"ש מסביר שישנם שני איסורים שונים משתי סיבות שונות לומר בפני המת דברי תורה שאינם דבריו של המת: א. בתוך ארבע אמות אסור לדבר בדברי תורה, משום "לועג לרש", שהרי כל אדם חי חייב ללמוד תורה, וכאשר הוא לומד תורה בתוך ארבע אמותיו של המת שנעשה חפשי ואינו יכול לקיים מצוות – הרי זה כלועג לו. ב. גם מחוץ לארבע אמות יש איסור מפני כבוד המת, כי אין ראוי לספר בפניו אלא את דבריו שלו, לכבודו. מטעם זה הוא גם מסביר את השיטה בגמרא שאסור לומר אפילו דברי חולין בסביבתו של המת, כי זהו זלזול בכבודו של המת לדבר לידו דברים אחרים, גם אם אין בזה משום "לועג לרש".
למרות שלפי שיטת הרא"ש אסור לדבר בדברי תורה אפילו מחוץ לארבע אמותיו של המת, מצינו שהיו מתים חשובים שהושיבו ישיבה על קברם, ואף על פי שלא למדו באותה ישיבה רק את דבריהם לא היה בזה זלזול בהם, כי אדרבה כל מטרת הישיבה הייתה לכבודם, ולכן היה הדבר מותר.
