שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
שלא תנעול דלת בפני לווים
אין דרישה וחקירה בדיני ממונות, לא בגלל זלזול במשפט הממונות, חלילה, אלא כדי שלא תנעול דלת בפני לווים. אם נדיב-הלב יודע שהלוואה לעני בשעת דחקו תגרום לו עגמת-נפש של חקירה צולבת ובדיקה מדוקדקת, הוא לא ירצה להלוות לעני. אך בידעו שאם יתבע את העני, לא יבדקו הדיינים כל מילה שלו או של העדים שהוא מעמיד לצידו, בשבע חקירות ודרישות, והוא לא יצטרך לזכור את צבע הבגדים של הלווה, את צורת נעליו, ואת גודל, סוג וצורת העץ שצמח ברקע, רבים הסיכויים שהוא יסכים לעמוד לעני בשעתו הקשה.
תקנה זו היא לטובת העניים, למרות שהעני שעכשיו עומד למשפט, בגלל שמכחיש את ההלוואה, מפסיד מכך שאין בודקים את המלוה ביסודיות, אך קובעי ההלכה, דאגו לרווחת ציבור העניים לטווח ארוך, על כן באו לקראת העניים, ודאגו שבעלי הבתים לא ירצו לנעול בפניהם את הדלת. מהטעם הזה התקינו חכמים שלדיני ממונות אין צורך בדיינים מומחים, כי המלווה חושש שאם הלווה יכפור את ההלואה, או שימצא ספק בשטר ההלוואה, לא בקלות הוא יצליח להשיג בית דין של מומחים, על כן מראש הוא ירצה למנוע מעצמו עגמת-נפש, וישיב את פני הלווה ריקם, רק יסכים להעניק לו מטבע קטנה בתורת צדקה, שאינו צריך להחזיר. אך כשידע כי די לו בשטר או בעדים, בנקל יסכים לעמוד לימין עני בשעת דחקו, מבלי לחשוש שכספו לא יושב לו.
